(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 162970-09] ובפרט על גובה הפיצוי שנפסק בו. המערער טען בביהמ"ש קמא כי משרד עוה"ד שהוא מנהל נותק מהאינטרנט ומהדוא"ל למשך שעות ארוכות, בעקבות רשלנות חמורה של עובדי המשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי התנהלות המשיבה הייתה רשלנית, אך כי  בהעדר ראיות תומכות לטענות המערער בדבר נזק כספי ממשי ונזק תדמיתי שנגרמו לו ומאחר וסביר להניח שנגרמו למערער ולמשרדו נזקים מסוימים כתוצאה מהעיכוב במשלוח מיילים וקבלתם ובהתחשב בכך שמדובר במשרד עו"ד, להבדיל מלקוח פרטי, נפסקו למערער פיצויים על דרך האומדנה בסך 20,000 ש"ח. נפסק - המשיבה הסכימה כי אין צורך בדיון בשאלת האחריות. אין מקום להתערבות במסקנות ביהמ"ש קמא. אין מחלוקת שניתוק מרשת האינטרנט ומדוא"ל מכביד על העבודה השופטת של כל משרד ובוודאי גם על זו של משרדו של המערער. עם זאת, לא הובאה עדות בביהמ"ש קמא של אחד העובדים המקצועיים ובה הדגמה של מקרה קונקרטי, דהיינו: לקוח שהוראות שניתנו על-ידו הגיעו באיחור וההשפעה על איחור זה על הקשר עם אותו לקוח. לא הוצגו תלונות ספציפיות של לקוחות. אין תצהיר של עובד כזה או אחר שאישר כי לא עשה מאומה במשרד במשך השעות שבהן לא היה חיבור לרשת האינטרנט, וכי, מנגד, לאחר חידוש הקשר, ישב שעות ארוכות מול המחשב במאמץ להדביק פיגור בעבודה שנוצר. לא הובאה כל ראיה על ניסיון שנעשה על-ידי מי מעורכי הדין לתקשורת חלופית, כגון שימוש ברשת הטלפון, מכשירי פקס או החלפת מסרונים. אין פגם בכך שביהמ"ש קמא פסק נזק בדרך של אמדן. אין מקום להתערבות בשאלת גובה הנזק.