(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט אילן איטח): התובעת פוטרה מעבודתה ועתרה לחייב את הנתבעת, מעבידתה לשעבר, לשלם לה פיצויים בגין עוולות שונות הנובעות לטענתה מפיטוריה, לרבות מחיקת "המשתמש" (User) שלה במחשב האישי. בית הדין דחה את כל טענות התובעת ביחס לפיטוריה, למעט בגין מחיקת המשתמש. נפסק - לא נסתרה טענת התובעת כי לפחות חלק מהמידע במחשב היה מידע אישי, כגון תמונות, מכתבים, טלפונים וכיו"ב. לפני תום יחסי העבודה בין הצדדים סגרה הנתבעת את אפשרות התובעת להיכנס למחשבי הנתבעת וזאת בדרך חסימת גישת המשתמש למחשב וכן מחיקת הנתבעת מהמחשב את כל המידע שהיה קשור בתובעת ובכלל זה את המידע האישי. התובעת אינה חולקת על נחיצות הנוהל של "סגירת היוזר", כדי להבטיח כי מידע סודי לא יועתק ממחשבי הנתבעת. עם זאת, יש להבחין בין "סגירת היוזר" לבין מחיקת המידע הקשור אליו. בהינתן כי לא נאסר על עובדי הנתבעת לשמור מידע אישי על מחשבי הנתבעת, הרי שהיה על הנתבעת, טרם ביצוע פעולת המחיקה, להתריע בפני התובעת ולהותיר לה שהות לגיבוי המידע האישי. הדבר דומה לכך שעובד ישמור את חפציו האישיים במגירת השולחן והמעביד, טרם מתן הזדמנות לעובד להוציאם, ישליכם ויגרום לאובדנם. העובדה כי מדובר במידע אישי מגנטי אינה משנה עקרון בסיסי זה. הנתבעת תפצה את התובעת ב-5,000 ש"ח.