(פסק-דין, שלום עפולה, השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד): התובעים, בני משפחה אחת, תושבי העיר עפולה, הגישו את התביעה בעילות של פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות, בשל פרסום שהופיע באתר "ויקי עפולה". הנתבע, עו"ד במקצועו, גם הוא תושב העיר עפולה. בשנת 2008 נעתר ביהמ"ש לבקשה למתן סעד זמני, המורה לנתבע להסיר כל תוכן הנוגע לתובעים המפורסם באתר (בקשת התובעים לפי פק' ביזיון בית המשפט נתקבלה אף היא). בקשת הנתבע למחיקת התביעה על הסף נדחתה על-ידי ביהמ"ש. בין היתר, נחלקו הצדדים בשאלה האם הנתבע הוא הגורם המפרסם או בעל השליטה באתר בו הופיע הפרסום נשוא המחלוקת והאם ניתן להחיל את דיני לשון הרע על פרסומים באינטרנט. נפסק -

• בהתאם לפסיקה שניתנה בשנים האחרונות, לא קיימת מניעה להחיל את דיני לשון הרע על פרסומים משמיצים באינטרנט, אולם גישת ביהמ"ש העליון היא כי ראוי להחילם "בשינויים המתחייבים", היינו ליתן את הדעת לפרמטרים נוספים הנוגעים לטיבו של הפרסום, למהותו, לנגישותו, למשקל שהציבור מייחס לו וכיו"ב, אשר לעיתים יש בהם כדי להשפיע על ההחלטה האם הפרסום יהווה לשון הרע, כמשמעו בחוק, או שמא יש להתייחס לאמור בפרסום כ"זוטי דברים".
• עסקינן בפרסום שנעשה באתר "ויקי עפולה", בכתובת wikiafula.wiki.co.il. האתר מבוסס על הרעיון העולמי של "ויקי", כאשר קיימת היררכיה תפעולית של האתר. רעיון ה"ויקי" מיועד לשיתוף ידע בתוך קהילות או חברות ובניית אתרי תוכן גדולים. המאפיין המרכזי של אתר מסוג זה הינו היכולת של כל אחד להגיע ולתרום, בין על-ידי הוספת מידע, שינוי מידע קיים או החסרה ממנו. חרף החירות הניתנת למשתמשים לבצע פעולות "כתיבה ועריכה", עדיין קיים אדם (או מספר אנשים) שמפעיל את המערכת ולו מוענקת סיסמה על-ידי החברה מספקת התשתית והוא מקבל מעמד של מפעיל מערכת (SYSOP).
• כאשר התובע מרים את הנטל המוטל על שכמו ומוכיח בראיות ישירות או נסיבתיות כי האדם הנתבע הוא הוא בעל מעמד של "מפעיל מערכת", או שהוא כותב דברי לשון הרע, הרי שניתן להכיר בתביעתו זו. מקרים נוספים שאינם מעניינה של תביעה זו הינם הגשת תביעה נגד ספק תשתית ה"ויקי", כמי שנמנה בהיררכיה הניהולית של האתרים מסוג זה. כעת יש לבחון האם הוכחה זהות המפרסם, קרי - האם הוכח כי יש לחייב את הנתבע בגין הפרסומים, מכוח היותו מחבר הפרסומים או בעל השליטה או המפעיל של האתר "ויקי עפולה".
• הנתבע שלל כל מעורבות ו/או קשר ו/או נגיעה מכל סוג לפרסום התכנים מושא התובענה. ברם, בחינת כלל הראיות ועדויות הצדדים מובילות לקביעה כי יש להטיל אחריות על כתבי הנתבע בגין פרסומים אלה. לא הומצאה ראיה ישירה, דוגמת מסירת כתובת IP על-ידי ספקית אינטרנט, אך די בראיות הנסיבתיות והישירות שהעמידו התובעים על-מנת להוכיח את זיקת הנתבע לפרסום באתר (למשל, הודעת הנתבע במשטרה וכן העובדה כי כל הכתבות נכתבו על-ידי המחזיק בשם המשתמש והסיסמה של האתר, קרי מתפעל האתר).
• משהורם הנטל המוטל על כתפי התובעים, עובר הנטל אל כתפי הנתבע והיה עליו להביא ראיות נגדיות מטעמו על-מנת להפריך את טענות וראיות התובעים נגדו. ברם, לא רק שלא הביא התובע ראיות לסתור מטעמו, אלא העלה טענות מטענות שונות, שהינן בגדר 'ספקולציות' גרידא (כגון שמחשבו האישי נגנב על-ידי אביו החורג, במטרה לנקום בו). 
• הנתבע הודה כי הקים אתר העונה לשם "ויקי עפולה" לצורך לימודיו ומדובר לטענתו באתר שכתובתו שונה מכתובת האתר נשוא התביעה. הנתבע נמנע להביא ראיות המוכיחות את קיומו של האתר שהקים, לרבות כתובתו ואסמכתא אודות זהות בעליו ולא הציג פרסומים או תכנים מאתר זה.
• לא יכולה להיות מחלוקת כי הדברים שנכתבו בכתבות נשוא התביעה אכן מהווים לשון הרע. ייחוס דבר קשר גס, שחיתות פוליטית, פיטורים בשל חשד לפלילים (כאשר אלו רק כותרות הכתבות, שתוכנן אף בוטה יותר), אינן עניין של מה בכך. ייחוס מעשה שחיתות בכלל, שקר, שחיתות פוליטית של המשפחה בשלמותה, רמזים בדבר עבריינות, מחלות פסיכיאטריות ועוד, כל אלה נופלים תחת ההגדרה של לשון הרע. תיאור זה פוגע בתובעים יחדיו ובכל אחד מהם בנפרד ומבזה אותם בכמכלול וכיחידים בעיני הבריות.
• בניגוד לניסיון התובעים לתאר עצמם כאנשים פרטיים ולהמעיט מפעילותם הפוליטית והציבורית, שוכנע ביהמ"ש כי מדובר בדמויות ציבוריות. על כן, על כל אחד מהם להיות נכון יותר מאחרים לשמוע דברי ביקורת חריפים. אולם, אין פירוש הדבר כי שמם הטוב צריך להפוך להפקר.
• הלכה פסוקה היא כי החוק מגנה הגנה מיוחדת לפרסום שיש בו אמת, גם אם יש בו לשון הרע, כל עוד יש בו עניין לציבור. הוא אינו מקנה הגנה דומה לפרסום שקרי, בין אם יש בו עניין לציבור ובין אם לאו. הנתבע טען לתחולתן של שתי הגנות: אמת בפרסום והגנת תום הלב. נטל ההוכחה לתחולת ההגנות מוטל על הנתבע והוא לא עמד בו במקרה דנן.  
• יש לקבל את טענת התובעת 3 ביחס לפגיעה בפרטיותה, בעקבות פרסום פרטים אישיים הנוגעים למספר תעודת הזהות שלה ולמצבה המשפחתי, ללא רשותה. באשר לתובע 4, ביהמ"ש לא שוכנע כי התמלאו היסודות למתן פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, במובחן מהפגיעה בשמו הטוב. לא הוכח כי נחשף תיקו הרפואי של התובע 4 או פרטים אחרים אודות מצבו הבריאותי.
• סכום הפיצוי - מדובר בסדרת כתבות שהתייחסה לבני משפחה שהיו מעורים בחיים הפוליטיים בזירה המוניציפאלית של העיר עפולה. דברי לשון הרע היו בוטים במיוחד משלא הוכחה אמיתותם ואף לא הוכח כי הם תרמו לשיח הציבורי מאומה. הפרסום זלג במיוחד לחייהם הפרטיים של התובעים 3-4 במיוחד. מנגד, הפרסום הוסר לאחר מתן צו מניעה בנושא, אולם תקופה קצרה לאחר מכן חזר הנתבע ופרסם דברים דומים. הנתבע יפצה את התובעים ב- 80,000 ש"ח + 3,000 ש"ח עבור הפגיעה בפרטיות התובעת 3 וכן ישא בהוצאות התובעים בסך 15,000 ש"ח.