(פסק-דין, מחוזי ירושלים, השופט ד"ר יגאל מרזל): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בי-ם [תא"מ 33199-02-11], שדחה את תביעת המערער נגד המשיבים. המערער טען כי המשיבים, חברה עוסקת בטיולי ג'יפים ומנהלה, עשו שימוש בתמונה שצילם, לצרכיהם המסחריים, כאשר פרסמו אותה באתר האינטרנט של החברה ללא רשותו וללא ציון שמו. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי המערער לא הצליח להוכיח שהתמונה שפורסמה באתר המשיבים צולמה על-ידו. מכאן הערעור. נפסק - דין הערעור להידחות. ביהמ"ש קמא קבע כעניין עובדתי שהמערער לא הוכיח שהוא זה שצילם את התמונה נשוא ההליך. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. אכן, המערער טען בתצהירו ובעדותו כי הוא צילם את התמונה, אך גם אישר כי שבאותו מקום בו הוא נעמד לצלם את הג'יפ גם אחרים התייצבו לצלם. מר אוגש, שהעיד בפני ביהמ"ש קמא, ציין כי משתתפי הטיול העבירו אליו את הצילומים למחשב, "מבלי לדעת מי צילם ואיזה תמונה". נכון כי המשיבים לא הביאו עדים מטעמם שצילמו תמונות נוספות מאותה זווית ואף לא הוצגו תמונות אחרות הדומות לתמונה שהמערער טען כי צילם. עם זאת, הנטל להוכיח שהתמונה הספציפית שהוצבה באתר המשיבים צולמה על-ידי המערער - היה מוטל עליו. אין עילה להתערב במסקנה העובדתית של ביהמ"ש קמא כי המערער לא הוכיח שהתמונה הספציפית צולמה על-ידו לבד.