(החלטה, שלום ת"א, השופטת מיכל ברק נבו): המבקש חשוד כי נכנס למערכת "נט המשפט" והוריד ממנה מסמכים שלא היה רשאי לעיין בהם או להעתיקם. במסגרת חיפוש שנערך בביתו נתפסו, בין היתר, הכוננים הקשיחים של מחשביו, שהיו תפוסים בידי המשטרה פרק זמן לא מבוטל. בבקשה זו דרש המבקש להחזיר לידיו את החפצים התפוסים בידי המשטרה ובהם מחשב וחומרי מחשב שנתפסו. נפסק - המבקש טען כי משחלפו 180 הימים הקבועים בסעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, לא ניתן להאריך עוד את תוקף התפיסה. אמנם, ראוי היה שהמשטרה תגיש בקשה להארכת התוקף של התפוסים מבעוד מועד, אולם עצם המחדל אינו מונע אפשרות הארכת התפיסה אם האינטרס הציבורי מחייב זאת. המבקש חשוד בעבירות חמורות. החקירה הסתיימה אך טרם התקבלה החלטה אם להעמיד את המבקש לדין. אם יוגש כתב אישום, המחשבים התפוסים הם הבסיס לכתב האישום והם מהווים את "הראיה הטובה ביותר". מדובר בחפץ העשוי לשמש ראיה בהליך שיפוטי ולא ניתן בשלב זה להחזיר את המחשב המקורי לידי המבקש. שאלת העתק החומר מהמחשב לדיסקים שרכש המבקש הוכרעה בהליך אחר. ביהמ"ש שמע את טענות המבקש בנוגע לפגיעה בזכויותיו בשל כך שלא ניתנת לו האפשרות להיות נוכח בשעת העתקת חומר המחשב מהדיסק המקורי שלו לדיסק החלופי שהביא. הסוגיה אינה פשוטה ושונה מעניינו של המבקש שנידון ברע"פ 770/07. המדינה תוכל להחזיק במחשב המבקש לפרק זמן מוגבל נוסף, תוך שהיא מוסרת לידיו העתקות שביצעה, אף שלא בנוכחותו. האיזון בין זכויותיו של המבקש לקבלת קניינו ובין האינטרס הציבורי שבחקירת העבירות, ימצא בהגבלת פרק הזמן בו ניתן להחזיק את המחשב בטרם הגשת כתב אישום. פרק זמן נוסף של 45 יום הוא פרק זמן סביר לקבלת החלטה על-ידי הפרקליטות.