(החלטה, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): במסגרת תביעה ביחס לטכנולוגיה אשר הצדדים חלוקים באשר לבעלות בה, עתרו התובעים למספר סעדים זמניים ובכללם צו שיורה לנתבעים להעביר לידיהם או לידי נאמן את הטכנולוגיה האמורה, וכן צו מניעה שיורה להם להימנע מעשיית כל שימוש באותה טכנולוגיה, עד לבירור הזכויות בה. הרקע לתובענה הוא יוזמה משותפת של הצדדים להליך להקמת פעילות עסקית משותפת, שבבסיסה רעיון לתוכנה וממשק אינטרנטי בתחום התיירות. מערכת היחסים בין המייסדים הוסדרה במספר הסכמים. נפסק - הסכם המחאת הזכויות עליו חתמו שלושה מהמייסדים בשנת 2011 מהווה ראייה לכאורה שהבעלות בטכנולוגיה שבמחלוקת היא של החברה-התובעת 1. בבחינת מאזן הנוחות והנזק, מפנים התובעים לשיקולי הצלחת המיזם והפגיעה כיום באפשרות לשווקו למשקיעים פוטנציאליים, בהעדר גישה לטכנולוגיה ולממשק האינטרנטי. הנתבעים אינם מתנגדים לפתוח את הממשק האינטרנטי בכדי שהתובעים יוכלו להציגו למשקיעים, אך טוענים כי אם ימסרו את קוד המקור והתוכנה שפיתחו, לא תהיה להם כל שליטה על הנעשה בה. משהתובעים לא הציגו בשלב זה כל ראיה לפגיעה בפועל בגיוסו של משקיע מאי החזקתם את קוד המקור, נוטה ביהמ"ש לקבל את טענת הנתבעים בעניין זה. בשלב זה טרם ניתן לקבוע למי הזכויות בטכנולוגיה שבמחלוקת, אולם נראה כי האינטרס המשותף לצדדים הוא הרצון שלא לפגוע בשיווק הטכנולוגיה והממשק שהיו פרי פיתוחם במיזם. לכן, יש לאפשר לתובעים גישה לממשק האינטרנטי, כדי שיוכלו להציגו לכל צד שלישי מעוניין, אם יתעורר צורך מיידי בכך. עם זאת, בטרם בירור הזכויות, אין לאפשר למי מהצדדים לעשות בטכנולוגיה שימוש באופן שישליך על חלוקת הזכויות בה.