(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים גרוניס, ארבל וחיות): ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בירושלים [א 9080/07 כהן מזל נ' סולומון סויסה שמעון ואח'], בו התקבלה בחלקה תביעת המערערת נגד המשיבים, בשל שימוש מפר ביצירותיה. המערערת, ציירת במקצועה, תבעה את המשיב 1 והחברה שבבעלותו, המתמחה במסחר ביצירות אמנות, בשל הפרת זכויות יוצרים בציורים שמכרה לאדם שלישי (סוויסה). המערערת העבירה לסוויסה תמונות שציירה, ללא חתימתה. סוויסה חתם על התמונות בשמו ופנה למשיב לצורך פרסום התמונות באתר שבבעלותו. המשיב סרק ופרסם באתר את התמונות שהעביר לו סוויסה, שלצד כל תמונה הופיע שמו של סוויסה כאמן. לאחר שגילתה כי תמונותיה מוצגות באתר ללא אישורה, פנתה המערערת למשיב וזה הסיר את התמונות. בביהמ"ש המחוזי ניתן פס"ד בהעדר הגנה נגד סוויסה. ביחס למשיב, נקבע כי ידע, או היה עליו לדעת, כי סוויסה לא צייר הציורים עליהם חתם וכי המשיבים ביצעו פרסום כוזב של ציורי המערערת המהווה הפרה עקיפה של זכות היוצרים שלה, הכלכלית והמוסרית. נקבע כי יש לראות בפרסום כהפרה אחת, המזכה בפיצוי אחד על פרסום כל 40 התמונות. למערערת נפסק פיצוי סטטוטורי בסך 20,000 ש"ח. מכאן הערעורים. נפסק -

• המסגרת הנורמטיבית היא של פקודת זכות יוצרים, 1924 ושל חוק זכות יוצרים, 1911 (החוק). דיני זכויות יוצרים מפרידים בין הפרה ישירה לעקיפה. ההבדל בין סוגי ההפרות מצוי באופי ההפרה.
• המשיב קיבל לידיו את התמונות המקוריות שציירה המערערת, העתיקן על-ידי סריקה ממוחשבת ופרסמן באתר האינטרנט הפומבי שבבעלותו, ללא שקיבל את הסכמת המערערת. האתר שימש כפלטפורמה להצגת יצירות, המתווכת בין אמנים לרוכשים פוטנציאליים. התמונות הוצגו לעין כל ונגישות לכל אדם המשתמש באינטרנט. עותקים דיגיטליים של התמונות אוחסנו במחשבי המשיבים.
• סעיף 2(1) לחוק קובע כי הפרה ישירה היא הפרה של זכות בלעדית הנתונה לבעל זכות היוצרים. המשיב יצר עותקים דיגיטליים של היצירות ופרסם אותן באתרו לעין כל. אין מנוס מהגדרת מעשי המשיבים כהפרה ישירה של זכויות המערערת ביצירותיה, הן בשל ההעתקות האסורות והן בשל הפרסום שנעשה שלא כדין. אין הכרח לנתח את מצבו הנפשי של המשיב (לעומת הצורך לעשות כן בהפרה עקיפה), שכן בהפרה ישירה אין לייחס ליסוד הנפשי של המפר משקל כלשהו.
• למעלה מן הדרוש, עמד ביהמ"ש על כך שמעשי המשיב מהווים גם הפרה עקיפה. בעילה זו, הדגש מושם על שימוש בעל אופי מסחרי שנעשה בעותק המפר. דומה שהצגת יצירות באינטרנט, באתר בעל אופי מסחרי, העוסק במתן שירותים בתחום האמנות, צריכה להיחשב כמעשה של העמדת היצירה בדרך מסחרית, כאמור בסעיף 2(2) לחוק. משכך, התקיימו היסודות העובדתיים של ההפרה העקיפה.
• בהפרה עקיפה יש להוכיח כי המפר התכוון להפר את זכויות היוצרים, או שהיה עליו להיות מודע לכך שהוא מפר זכויות יוצרים. המשיב הודה כי זיהה שסוויסה אינו אדם שומר חוק וכי באופן חריג ביקש לבקר בסטודיו שלו לשם הפרכת חששותיו. המשיב, העוסק בצורה מקצועית במסחר ביצירות אצנות, לא יכול היה להסתפק בקיומם של כמה מכחולים וריח טרפנטין כי להסיר את החשש שהתעורר בו ביחס לסוויסה. המשיב ידע, או שצריך היה לדעת, שסוויסה התקשר עמו לגבי סחורה שלא צייר. לצד ההפרה הישירה שביצע המשיב מתקיימים גם יסודות ההפרה העקיפה.
• מספר ההפרות וגובה הפיצויים - הן החוק והן הפסיקה מבקשים להעניק לביהמ"ש, הדן בהפרות זכויות יוצרים, מרחב הכרעה, שבמסגרתו עליו לשקול פרמטרים שונים בבואו לסווג את ההפרות להשית פיצויים בגינן. היקף התערבות ערכאת הערעור בגובה הפיצויים שנפסקו בערכאה הדיונית הוא מצומצם ביותר. ביחס לשאלה האם צדק ביהמ"ש בראותו את מעשי המשיב כהפרה אחת, הרי שזוהי קביעה הנשענת על הממצאים העובדתיים שהוצגו בפניו בנוגע להשתלשלות העניינים בפרשה.
• יש לזכור שלא הוכח שהמשיב הרוויח באופן ישיר ממכירת התמונות באמצעות האתר, או שהמערערת ספגה הפסד כלכלי בעקבות הצגת התמונות. החלטת ביהמ"ש לראות במעשי המשיב כמסכת אחת של מעשים היא סבירה בנסיבות העניין. דין הערעורים להידחות.