(פסק-דין, שלום הרצליה, השופטת סיגל רסלר-זכאי): תביעה לפיצוי כספי שעניינה בפרסום עסקו של התובע באתר הנתבעת באינטרנט. התובע טען כי עסקו פורסם תחת הסיווג "מועדונים ומרכזים לקהילה הגאה" ולא תחת הסיווג "מועדונים ומרכזי בילוי ייחודיים" וכי בשל התרשלות הנתבעת נגרמו לו נזקי ממון ופגיעה במוניטין. הנתבעת טענה כי לתובע הוענק פרסום ללא תשלום וכי הסיווג של בית העסק בתוצאות החיפוש מקורו בתקלה טכנית. נפסק - מהראיות ועדויות הצדדים עולה כי פרסומו השגוי של המועדון החל מחודש מאי 2008, הוא המועד בו מערכת הנתבעת אפשרה להוסיף כינוי או תת סיווג לעסקים. התובע טען להפסד של 4 אירועים בחודש כתוצאה מהפרסום השגוי והעריך כי הפסיד סך של 1,650 ש"ח לאירוע. התובע כלל לא הוכיח את השקעותיו הנטענות בפרסום באינטרנט ולא הציג ולא פרסום אחד, הפנייה או אסמכתא להוצאותיו הנטענות. התובע אף לא הציג כל ראיה לטענותיו ל"הצלחה" של מועדונים המתחרים בו. התובע טען כי לאחר שנפגש עם לקוחותיו הפנה אותם למידע באינטרנט. טענה זו נטענה בעלמא וללא הסבר. לא הוצג ולא נטען כי לתובע היה אתר באינטרנט או איזה מידע ציפה התובע כי הלקוחות הפוטנציאלים יקבלו או יפיקו בחיפוש באינטרנט. התובע כלל לא הוכיח הפסדים במהלך השנים. אשר לקשר הסיבתי בין הפרסום השגוי באינטרנט להכנסות המועדון, עלה מחוות דעת מומחה התובע, ומחקירתו הנגדית, כי היקף החיפושים באינטרנט למועדון היה נמוך מאוד עד אפסי. ההתרשמות מעדות התובע, הנתונים שהציג והתנהלותו, היא כי החליט "להלביש" את כישלון המועדון ועסקיו על הטעות שנעשתה בסיווג, אותה גילה רק בשנת 2010. אין די בהעלאת הטענה לסיווג השגוי ולהשלכות שהיו עשויות להיות לכך כדי להוכיח נזק. התובע לא הוכיח את טענתו לפגיעה במוניטין. התובע תבע עוד כי ייפסקו לו פיצויים עבור עגמת נפש. מדובר בשירות של פרסום בחינם שניתן לתובע, מבלי שהיה מועד לו ובוודאי שלא הסתמך עליו. התובע לא ידע בזמן אמת אודות הסיווג השגוי. בעת שנודע לו על כך הוא דיווח לנתבעת והיא פעלה מיידית לתיקון הטעות. נראה כי הפרסום נעשה ברשלנות ובתום לב. בשל העובדה שהתובע לא היה מודע לפרסום והסיווג השגוי במועדים שבוצע והואיל ולא נגרם לתובע ולמועדון נזק ממוני, בעת שהחשיפה לסיווג השגוי הייתה כה מזערית, אין לקבוע כי לתובע נגרמה עגמת נפש כתוצאה מכך. התביעה נדחתה.