(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת עינת רביד): עניין התביעה במעשה עוקץ שביצע הנתבע 1 נגד התובעת (חברת השקעות), בסכום של 410,000 דולר, על-מנת שיוכל להחזיר חובות הימורים (מעשה שבגינו ריצה עונש מאסר במועד המשפט). התובעת ביקשה להשיב לעצמה את הגזלה ולפיכך תבעה, מלבד הנתבע 1, גם גורמים נוספים שהיו קשורים לפרשה ושאליהם הגיעו כספיה וביניהם הנתבעות 2-4, חברות סחר מקוון, המעמידות ללקוחותיהן פלטפורמת מסחר אינטרנטי בשערי מט"ח, חוזים עתידיים ומניות (החברות פינקסו ואפקסיוסי. הנתבעת 2 נמחקה בהסכמה). כמחצית מהסכום שהוציא הנתבע 1 מהתובעת ניתן בשיק, שנמסר ללא שם לנתבע 1, שמסרו לאנשי פינקסו, אשר פרעו אותו מיידית. נפסק - אין חולק כי איש מן הנתבעים 2-8, לרבות חברות הסחר המקוון, לא היה שותף בתכנון מעשי ההונאה של הנתבע 1 והשאלה היא האם על מי מהם חלה אחריות כלפי התובעת והאם עליהם לשאת בהפסדיה או בחלקם. לנתבע 1 היה הסכם עם פינקסו, לפיו הוא יהיה רשאי לסחור במט"ח באמצעות פלטפורמת המסחר האינטרנטית של סקסו בנק, כלקוח פינקסו. דין התביעה נגד חברות הסחר המקוון להתקבל. מעדותו המהימנה של הנתבע 1 עולה כי חברות הסחר המקוון מנהלות פלטפורמה אינטרנטית להימורים, בעיקר על שערי המטבע השונים, אשר מהמר כפייתי כנתבע 1 התמכר לה והפסיד בה לטובת החברה מיליוני שקלים חדשים. למרות שהחברות מציגות את הסיכון בפעילותן כערך ההשקעה בלבד, בשל מנגנון הפסקה אוטומטית של המסחר, הרי שלעיתים נוצר הפסד וכתוצאה מכך חוב ואז הלחץ המופעל על האדם החייב גדול ביותר וגרם לנתבע 1 לבצע את פשע העוקץ, על-מנת להפסיק את הלחץ.

חברות הסחר המקוון ידעו כי הנתבע 1 הוא לקוח "טוב", הואיל והוא בגדר מהמר כפייתי. הם גם ידעו כי הכנסתו השנתית עומדת לכל היותר על 250,000 דולר, אך בפועל "סחר" (הימר) בסכומים של מיליוני ש"ח. תופעה בלתי אפשרית. חברות הסחר המקוון לא מנעו את המשך פעילותו בנסיבות אלה וחמור מכך קיבלו מידיו שיק "פתוח" בסכום עתק המגיע כמעט לכל הכנסתו השנתית, ללא כל שאלה באשר למקור השיק. יש לקבל את טענת התובעת כי חברות הסחר המקוון עצמו את עיניהן בכוונה, לאור היכרותן עם הנתבע 1 כמהמר כפייתי שהפסיד כבר מיליוני ש"ח, מלראות כי לא ייתכן שהסכום שהביא מקורו חוקי ובוודאי שלא בדקו את מקור הכסף. יתר על כן, הופעל לחץ על הנתבע 1 מצד אנשי פינקסו לשלן להם חוב שהיה לו כלפיהם וזו היתה המוטיבציה שלו לבצע את תרגיל העוקץ. העדר תום הלב של חברות הסחר המקוון עולה היטב מעדות הנתבע 1. החברות ידעו שלנתבע 1 אין כסף ולכן היה נדרש עליו לחץ כדי שיביא את הכסף. כאשר הביא את הכסף בשיק "פתוח", דבר שהיה אמור להביא לחקירה ודרישה מצדם, הרי שהחברות העדיפו להתעלם מסימני האזהרה לגבי השיק והפקידו אותו. לפי המצב המשפטי, התובעת ביטלה את העסקה עם הנתבע 1 וכן את העברת השיק לפינקסו והיא תובעת חזרה את הסכום לפי דיני החוזים, בדרך של ביטול חוזה בשל הטעיה ודרישה מצד ג, אליו הגיע הנכס, להשבת הנכס לידיה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. זכות הבעלים המקורי שנכסו נגזל ממנו גוברת על זכות צד שלישי אליו הגיע הנכס ואשר התנהל בחוסר תום לב בקבלת הנכס. לפיכך, התנהלותן חסרת תום הלב של חברות הסחר המקוון אינה מאפשרת להן בתנאים אלה לגבור על הבעלים המקורי של השיק שהוצא ממנו במרמה. חברות הסחר המקוון צריכות להשיב לתובעת סך של 846,720 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת הסכום.

עדכון: ביום 16.6.2014 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א (השופטים ענבר, שבח ושוחט) את ערעורן של חברות הסחר על חיובן להשיב את מלוא סכום השיק הפתוח. נפסק כי מדובר בממצאים עובדתיים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, אלא אם מדובר במקרי קצה חריגים שהממצאים בהם עסקינן אינם נמנים עליהם. אין טעות שבדין במסקנת ביהמ"ש קמא לחייב את החברות בהשבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, ערכאת הערעור הפחיתה את שיעור ההשבה ב-50%, הוא שיעור האשם התורם של דוק השקעות [ע"א 44508-03-13 פינקסו גלובל אינווסטמנטס ואח' נ' דוק השקעות 1988 בע"מ ואח'].

ביום 29.10.2014 דחה ביהמ"ש העליון (השופט א' רובינשטיין) בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי [רע"א 5884/14 פינקסו גלובל אינווסטמנטס בע"מ ואח' נ' דוק השקעות 1988 בע"מ ואח'].