(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת רות רונן): עניין התביעה הוא בטענת התובע כי מכון התקנים הישראלי אינו מוסמך לגבות תשלום עבור קבלת תדפיס של תקן ישראלי, או עבור עיון בתקנים אלה באתר האינטרנט של המכון. ביום 1.4.2009 אישר ביהמ"ש את התובענה כייצוגית [בש"א 31042/08]. נפסק - התשלום הנדרש על-ידי המכון עבור רכישת עותק של תקן הוא תשלום עבור שירות חיוני, שלא ניתן לרכשו בשוק הפרטי. מכאן שזהו תשלום חובה. לכן, התביעה באה בגדרי פריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. יש לבחון האם המכון חייב להעמיד לרשות הפונים אליו הן את האפשרות לרכוש עותק פיזי של התקן והן את האפשרות לעיין בו באתר האינטרנט של המכון. המכון אינו רשאי לגבות תשלום עבור מסירת עותק של תקנים רשמיים. כפי שנקבע בהחלטת אישור התובענה כייצוגית, תקן רשמי הוא "תקנה בת פועל תחיקתי", אשר פקודת הפרשנות קובעת כי חובה לפרסמה. הפרסום נועד לאפשר לאזרח לדעת באיזה אופן לנהוג והוא נועד גם כדי לחייב את הרשות לנהוג באופן שוויוני כלפי כל האזרחים. חובת הפרסום של המכון נגזרת גם מהוראות חוק התקנים עצמו. אין די במתן זכות עיון על-ידי המכון כדי שהמכון יעמוד בחובת הפרסום. זכות העיון כוללת גם את הזכות לקבל עותק או תיעוד של החומר בו נעשה העיון. כל עוד המכון מאפשר למי שמעיין בתקן לתעד את מה שראו עיניו באמצעות קבלת עותק קשיח של התקן, די בכך ואין לחייב את המכון להעמיד לזכות הציבור אמצעים נוספים לעיין בתקנים. באשר לטענת המכון בדבר זכויות היוצרים שלו בתקנים, הרי שמתן האפשרות לתעד את התקן אין פירושה כי מי שמקבל העתק שלו זכאי לעשות בו שימוש מסחרי, אלא - הצילום של המסמך נועד למטרה שלשמה נועד גם העיון - לאפשר מידע ביחס לתוכנו של התקן.

העובדה שמכון נושא בעלויות שונות לצורך הכנת התקנים אינה מצדיקה כשלעצמה גביית כספים עבורם. התחייבויות המכון כלפי ארגונים בנילאומיים (כגון ISO) אינן יכולות כשלעצמן לייצר לו זכות לגבות תשלום עבור עיון בתקנים או קבלת העתקים שלהם, אם אין מקור אחר לזכות זו. המכון אינו חייב לספק לציבור את השירות של גישה בחינם לתקנים באמצעות האינטרנט. אין כל טענה כי הפרסום חייב להיעשות ברשת האינטרנט דווקא. כדי לעמוד בחובתו, די בכך שהמכון מספק למי שמבקש זאת עותק צילומי של התקן, במחיר הצילום בלבד. פרסום כזה יספק את כל התכליות של הצורך בפרסום. פרסום באינטרנט הוא שירות נוסף, הכרוך בעלויות נוספות של המכון. לכן, אם המכון מבקש לגבות תשלום נוסף ממי שמבקש לבצע את העיון דווקא ברשת האינטרנט, אין מקום לקבוע כי המכון מפר את חובותיו כלפי הציבור. מי ששילם למכון עבור תקנים באינטרנט, אינו זכאי להשבה של הסכומים ששילם. אין גם מקום להורות על השבה ביחס לאותם פונים שרכשו תקליטורים ובהם אוספים שונים של תקנים. מי שרוכש עותקים כאלו, אינו עושה כן כחלק מזכות העיון בתקן מסוים בו עיין בספריית המכון. יש להורות על השבה לחברי הקבוצה של התשלומים ששילמו עבור צילום תקנים במכון, בניכוי עלות הצילום עצמה.