(פסק-דין, שלום קריות, השופט ערן נווה): התובעת היא חברה העוסקת בעבודות בנייה והתובע 2 הוא מנהלה ובעליה. הנתבעת סיפקה לתובעים שירותים סלולריים. ברשות התובעים מכשיר סלולרי, שלטענתם שימש אותם לאחסון מידע רגיש ויקר ערך, לכן רכשו מהנתבעת שירותי גיבוי לכרטיס ה-SIM ולזיכרון הטלפון. לטענתם, הנתבעת הסבירה להם כי הגיבוי נעשה באופן אוטומטי. לאחר שמסרו התובעים את המכשיר לתיקון, עקב תקלה חיצונית קלה, קיבלו חזרה את המכשיר כשכל המידע שנשמר בו נמחק, ללא אפשרות לשחזור. הנתבעת טענה כי אין היא נושאת באחריות לנזק וכי שירות הגיבוי מתאפשר רק לאחר שהתובעים היו אמורים לעדכן את התכנים בעצמם באתר הנתבעת. נפסק - דין התביעה להידחות. עת מסר את המכשיר לידי הנתבעת, חתם התובע על טופס "מסירת מוצר לבדיקה ותיקון", בו נכתב מפורשות כי נתוני המכשיר עשויים להימחק וכי יש לגבות אותם תחילה. חזקה על התובע כי הבין את שנכתב בטופס ואת השלכותיו. אף קיים שילוט ברור בעמדות מוקדי השירות לעניין זה. על התובע היה לקחת בחשבון, כי על אף בקשתו לבצע תיקון פלסטי במכשיר בלבד, ייתכן כי במידת הצורך יבוצע איפוס במכשיר. אם אכן מדובר במידע כה רב ערך וחיוני לתובעים, היה על התובע 1 לדאוג לגיבוי הולם באחד האמצעים הזמינים והלא מסובכים לתפעול בימינו. מתובע הטוען כי במכשירו מצוי מידע יקר ערך, עסקי ואישי, היה מצופה לגלות אחריות טרם מסירת המכשיר לתיקון ולוודא גיבוי התכנים בעצמו, או לכל הפחות לדרוש זאת מפורשות מנציג השירות. התובע לא הוכיח את טענתו כי הגיבוי מתבצע באופן אוטומטי ותקנון השירות אינו תומך בטענתו. למעלה משנה לא טרחו התובעים לגבות את התכנים במכשיר והדבר מעלה תמיהות רבות ביחס לטענתם כי מדובר במידע חשוב ויקר ערך.