(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט גדעון גינת): ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א מיום 31.1.2012 [ת"א 44869-03-10]. המערער ומי שהיתה הנתבעת 1 בביהמ"ש קמא הפעילו אתרי אינטרנט מתחרים להשמת עובדים. האתרים קישרו בין חברות ומעסיקים מחד לבין מחפשי עבודה מאידך ואיפשרו למחפשי העבודה לפנות למעסיקים באמצעות האתר. ביהמ"ש קמא קיבל את טענת המשיב כי המערער עשה שימוש במנגנוני אתר המשיב, לאחר שפנה למעסיקים שנרשמו שם והציע להם להיעזר בשירותי האתר המתחרה. מסקנתו העובדתית של ביהמ"ש קמא הייתה כי נעשה שימוש בשירותים המוצעים על-ידי המשיב לציבור הרחב, למטרה שונה מזו שתכנן המשיב מראש. ביהמ"ש קמא קיבל את עילת התביעה של עשיית עושר ולא במשפט וחייב את המערער לשלם למשיב פיצוי בסך 75,000 ש"ח וכן הוצאות בסך 10,000 ש"ח. נפסק - אין די בקביעת ביהמ"ש קמא כי "המערער עשה שימוש ברשימת הלקוחות של התובע על-מנת לפרסם את הנתבעת 1, ובכך זו התעשרה שלא כדין על חשבון התובע", כדי לבסס את המסקנה אליו הגיע. ביהמ"ש קמא קבע כי רשימת הלקוחות של המשיב אינה מהווה "סוד מסחרי". עשיית שימוש ברשימת לקוחות שאינה מהווה סוד מסחרי אינה יכולה להוות בסיס לפסיקת פיצוי מכוח דיני עשיית עושר, שכן אין בכך אלא עקיפה של ההגדרות הברורות שבחוק עוולות מסחריות. כן לא הובאה בפני ביהמ"ש קמא ראיה בדבר היתרון הכלכלי שהשיג המערער כתוצאה מדרך ההפנייה הנטענת למעבידים באמצעות אתר המשיב. בפסה"ד המנחה בעניין א.ש.י.ר., צוין כי תנאי לחיוב מכוח העוולה הוא שהתעשרות הזוכה תהיה "שלא על פי זכות שבדין" וכי תנאי לקיומה של זכות להשבה הוא שלהעתקה או לחיקוי יתווסף "יסוד נוסף" בעל מטען ערכי שלילי. ניתן להחיל במקרה זה את הדרישה ל"יסוד נוסף", הגם שלא מדובר בחיקוי או בהעתקה של מוצר המשיב, אלא שימוש בפלטפורמה עסקית שהעמיד, למטרה אחרת, לרשות הציבור. לא היתה ראיה בפני ביהמ"ש קמא המתארת את נורמות ההתנהגות בתחום העסקי הספציפי ואף לא, כאמור, את היתרון הכלכלי שצמח בהקשר זה למערער. אפשר שהדעת אינה נוחה ממעשי המערער. עם זאת, השאלה צריכה להיות האם מקום שלא נמצא ביסוס לחיוב מכוח עוולות מוכרות של דיני הקניין הרוחני, עדיין יש מקום לפיצוי מכוח דיני עשיית עושר. בענייננו אין ראיה לקיומו של "יסוד נוסף" וגם אין טענה לקיומו בכתבי הטענות של המשיב. לפיכך, לא היה מקום לחיוב כאמור. המשיב טען כי פעולות המערער מנוגדות להוראות התקנון החלות על כלל משתמשי האתר המשיב והאוסרות על פעילות מסחרית. אין בפסק-הדין נשוא הערעור ממצא המאשר את עמדת המשיב והחיוב הכספי אינו מתבסס על עילה חוזית. יש לקבל את הערעור ולבטל את פסה"ד קמא. הסכומים ששולמו מכוח פסה"ד יוחזרו למערער. המשיב ישלם למערער את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח.