(הכרעת-דין, שלום ת"א, השופט שמאי בקר): הנאשמת 1 היא חברה שעיסוקה במכירת מדפסות וציוד נלווה, בין היתר באתר "פרידיו" ברשת (האתר). הנאשמים 2 ו-3 הם מנכ"ל החברה ומנהל האתר. כתב האישום ייחס לנאשמים עבירה של הטעיית צרכן לאחר מועד התקשרות בעסקה, בעניין מהותי בעסקה וכן אי גילוי פרטים בדבר עוסק (העדר מספר ח.פ. של פרידיו באתר). האתר מקושר לאתר השוואת המחירים זאפ. המתלונן חיפש לרכוש מדפסת, ולאחר בדיקה בזאפ, נתקל במדפסת שהוצעה למכירה על-ידי הנאשמת, בסך של 96 ש"ח בלבד. הנאשם הזמין באתר שתי מדפסות, אך מיד לאחר מכן הודיעו לו הנאשמים כי נפלה טעות קולמוס ביחס למחיר וכי המכירה מבוטלת. למתלונן לא נגרם נזק כספי והוא לא חויב עבור הרכישה ולנאשמים לא צמח רווח כספי מכך. נפסק -

• המעשים נשוא האישום אינם עולים כדי הטעיה, או ניצול מצוקה של צרכן. המחיר שמשך לכאורה את המתלונן אל האתר, נולד כתוצאה מטעות הקלדה (96 ש"ח במקום 960 ש"ח), טעות שבתום לב. כך גם העיד מנכ"ל זאפ, עד מטעם התביעה, שהעיד מניסיונו הרב וללא כל אינטרס או היכרות עם הנאשמים.
• אין חולק כי תוך מספר דקות מביצוע העסקה הודע למתלונן על הטעות; לא נעשה כל ניסיון לפתותו לרכוש מוצר אחר, או את אותו מוצר במחיר אחר. זאת ללמד כי לא עמד כל אינטרס או מניע לא כשר מאחורי טעות ההקלדה. מה לפלוני להטעות את הזולת, אם אין לו שום רווח, בהווה או בעתיד, בצידה של אותה הטעייה? אין חולק כי למתלונן לא נגרם כל נזק ואף לא נעשה ניסיון לגרום לו נזק.
• לא זו בלבד שהנאשם לא היטעו כלל את המתלונן ביחס למחיר המדפסת, הרי שהלה הודה כי כלל לא הוטעה ביחס למחירה. אדרבא, המתלונן ידע שמדובר בטעות של הנאשמים והוא ביקש לממשה משל היה "צרכן ברשות תורה".
• הטעות תוקנה מיד לאחר שנודע עליה. רוב מהומה - וכתב אישום - על לא מאומה. טעות קולמוס, טעות הקלדה אנושית וחד פעמית, שתוקנה לאלתר, ושאין כל הגיון פלילי או עסקי מאחוריה, הביאה את המדינה עד הלום, לנגד עיניו המשתאות של ביהמ"ש.
• הנאשמים פעלו כדין, לא רק משום שלא התכוונו כלל להטעות את הזולת, בהתאם לאותו סעיף אישום שבחוק הגנת הצרכן, אלא כי אף פעלו בהתאם לזכותם לפי ס' 14(א) לחוק החוזים (תחת הכותרת "טעות").
• האישום לפיו לא צוין מספר החברה של הנאשמת לא היה קם לולא התווסף לאישום העיקרי. מטעמי צדק, יש לזכות הנאשמים גם מאישום זה. נושא ה-ח.פ. הוא שולי ובשגרה כלל אינו נבדק על-ידי משרד התמ"ת. מדובר באישום שאינו אלא סרח עודף לאישום שנקבע שהוא עצמו רחוק מלהניב הרשעה.
• אם קיימים אלפי אתרים רלבנטיים, והמאשימה אינה טורחת כלל לבדוק את קיומם של מספרי ח.פ. בהם, אין זה צודק לאשר אכיפה בררנית זו כלפי הנאשמים. גם העובדה כי הלכה למעשה לא נתקל הצרכן בכל קושי ליצור קשר עם הנאשמים, טלפונית ובדוא"ל, תומכת במסקנת הזיכוי. ניתן אף בנקל לקבוע כי מדובר בזוטי דברים.