(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט ד"ר עמירם בנימיני): תביעה לתשלום פיצוי בסך 4 מיליון ש"ח, בשל גזל נטען של סודות מסחריים ושימוש בהם. התובעת טענה כי הנתבעת שיתפה פעולה עם עובד לשעבר של התובעת (טוויק), שהורשע לפי הודאתו [פ 1868/08] בכך שחדר ללא רשות למחשבי התובעת ונטל מהם חומרים שונים. לטענתה, הנתבעת עודדה את טוויק לחדור למחשבי התובעת לצורך השגת מידע סודי השייך לה ולשם שימוש במידע על-מנת לפגוע בעסקיה. טוויק עבד בנציגת הנתבעת בישראל (גטר ביו מד בע"מ) בעת שביצע את החדירות הבלתי מורשות ועשה לשם כך שימוש במחשביה. התובעת ונציגת הנתבעת בישראל (גטר) מתחרות ביניהן בתחום "החדרים הנקיים". אין מחלוקת כי טוויק העביר לנתבעת חומרים השייכים לתובעת, אותם נטל שלא כדין ממחשביה. הצדדים חלוקים בנוגע להיקף החומר שהועבר. נפסק -

• העילה העיקרית עליה מושתתת התביעה הינה העוולה של גזל סוד מסחרי. ההלכה היא כי כל מידע עשוי להוות סוד מסחרי והוא יכול שיהיה מידע בנוגע לשיטות עבודה, תוכניות עבודה, רשימת לקוחות, רשימת סוכנים וספקים, מידע על מחירים וכו'. לא כל מידע עסקי זוכה, כשלעצמו, להגנה המוענקת לסודות מסחריים. על המבקש ההגנה להוכיח את התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, כאשר סודיות המידע הינה הציר המרכזי שסביבו נעים דיני הסודיות המסחרית.
• תנאי נוסף להיותו של מידע ראוי להגנה כ"סוד מסחרי" הינו כי סודיותו מקנה לבעליו יתרון תחרותי. העובדה שניתן להגיע למידע בדרכים לגיטימיות, אינה שוללת בהכרח את היתרון התחרותי הגלום במידע, וזאת אם ההגעה לאותו מידע דורשת השקעה משמעותית בזמן או במשאבים. על-מנת לזכות בהגנה על המידע יש להראות כי הוא אינו ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים. מי שנקט אמצעים פסולים לנטילת הסוד, לא יישמע בטענה כי הסוד לא היה מוגן דיו.
• התובעת טענה כי טוויק העביר לנתבעת מאות מיילים המכילים מידע סודי של התובעת, אך לתצהיריה צורפו רק 12 מסמכים שניטלו ממחשביה ונשלחו למנהלי הנתבעת (והנתבעת אישרה כי קיבלה אותם). די במיילים אלו כדי לבסס טענה של קבלת סוד מסחרי. טוויק הסביר בעדותו כי לא כל החומר הועבר לנתבעת בדוא"ל. גם אם יש אמת בטענת הנתבעת, כי מנהליה קיבלו רק מיילים מעטים מטוויק - ואין אמת בטענה זו - אין פירושו של דבר שמידע נוסף ורב שנגנב ממחשבי התובעת לא הגיע לידיהם בדרך אחרת. יתר על כן, דבריו של טוויק מלמדים כי הנתבעת לא רק "קיבלה" מידע סודי, אלא אף הייתה שותפה לנטילתו, באמצעות טוויק. היא גם עשתה בו שימוש לרעת התובעת.
• הנתבעת טענה כי לא ניתן היה לדעת שהמידע שהגיע אליה נלקח שלא כדין מן התובעת. אין מקום לקבל גרסה זו. מדובר במיילים של התובעת אשר על פניהם אינם מיועדים לעיניים זרות. טוויק לא טרח להסוות את העובדה שהמיילים אותם הוא מעביר למנהלי הנתבעת הינם התכתבויות של מנהלי התובעת עם גורמים שונים. הוא לא מחק את מקור המיילים ושמות המכותבים, כך שהיה ברור שהם אינם מיועדים לעיני טוויק, גטר או הנתבעת. לא יכול להיות צל של ספק כי מנהלי הנתבעת הבינו היטב כי מדובר במידע חסוי אשר הגיע לידי טוויק, שקודם לכן עבד אצל התובעת ופוטר, בדרך בלתי חוקית.
• הנתבעת טענה כי לא ניתן לראות בה שותפה למעשיו של טוויק, שכן לא הייתה לה שליטה על המסמכים שהוא בחר להעביר לה. לטענתה, המידע "נכפה" עליה. עוד טענה כי לא עשתה "שימוש" במידע. לטענות אלו אין כל בסיס ומהעדויות עולה כי מנהלי הנתבעת לא היו פסיביים בקבלת המידע. לצורך קיום יסודות ס' 6(ב)(3) לחוק עוולות מסחריות, מספיק להראות כי הנתבעת קיבלה את המידע הסודי וכי ניכר על פניו שמדובר במידע שהושג באמצעים פסולים. תנאים אלו הוכחו. העובדה כי הנתבעת קיבלה מטוויק מספר ניכר של מיילים, לאורך זמן, וללא כל מחאה, מספיקה כדי להטיל עליה אחריות כמי ש"קיבלה" סוד מסחרי. הנתבעת הרחיקה לכת  ושידלה את טוויק להמשיך ולהעביר לה חומר סודי של התובעת.
• טענת הנתבעת, לפיה המידע שהעביר לה טוויק לא כלל "סודות מסחריים" כלל, הינה טענה מיתממת. חזקה על טוויק שלא חדר למחשבי התובעת כדי לדלות משם רשימת קניות למכולת. כך גם חזקה על הנתבעת שלא הייתה ממשיכה לשתף פעולה עם טוויק, ולהסתכן במעשה שהוא על גבול הפלילי, לולא סברה שהמידע שהוא מעביר לה הוא משמעותי, מן הסוג שעשוי להניב לה יתרונות בתחרות מול התובעת. המידע שהעביר טוויק לנתבעת עונה על הגדרת "סוד מסחרי" ולכן קבלתו על-ידי הנתבעת, בידיעה כי הושג באמצעים בלתי חוקיים, מהווה עוולה של גזל סוד מסחרי.
• אחריות החברה הנתבעת למעשי עובדיה הבכירים - מנהלי החברה פעלו במסגרת תפקידם בחברה כדי לקדם את ענייניה, גם אם עשו זאת בצורה בלתי חוקית ופעולותיהם העניקו לחברה יתרון מסחרי שנבע מן השימוש בסודות המסחריים של התובעת. בנוסף, ניתן לבסס את אחריות הנתבעת למעשי המנהלים על אחריות שילוחית של מעביד למעשי עובד.
• הסעד הכספי - לא ניתן להסתמך על חוות הדעת שהביאה התובעת, בכל הנוגע להפסד הרווחים בגין הנחת המחזור שניתנה לאינטל, שהוא עיקר הנזק שהתובעת מייחסת למעשי הנתבעת. ביהמ"ש לא שוכנע כי הנחת המחזור הנטענת קשורה להעברת המידע הסודי של התובעת לנתבעת. ערוץ הפיצוי היחיד הפתוח בפני התובעת, לאחר שהתברר כי לא הוכח שיעור הנזק המיוחד שנגרם לה (והקשר הסיבתי בינו לבין מעשי הנתבעת), הוא הפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עוולות מסחריות.
• האם יש לראות במעשי הנתבעת משום "מסכת אחת של מעשים", המהווה עוולה אחת, או כמה עוולות נפרדות? התובעת טענה כי כל העברה שביצע טוויק למחשבי הנתבעת צריכה להיחשב כהפרה עצמאית. הנתבעת סבורה כי יש לכל היותר במעשיה עוולה אחת ויחידה. אין לקבל גישה זו. הנתבעת עשתה שימוש במידע מגוון השייך לתובעת לאורך תקופה ארוכה ובמספר לא קטן של אירועים. כל אירוע נפרד של גזילת סוד מסחרי, אשר נוגע בכל פעם למידע סודי אחר, מהווה עוולה נפרדת לעניין הפיצוי הסטטוטורי.
• יש לקבוע כי הנתבעת ביצעה עוולה של גזל סוד מסחרי לפחות 13 פעמים, כמספר פריטי המידע הסודי שקיבלה מטוויק באירועים נפרדים, בין אם היה זה בדוא"ל, בטלפון או בפגישה אישית. לתובעת נפסק פיצוי סטטוטורי כולל, בגין כל מעשי העוולה שביצעה הנתבעת, בסך של 1,000,000 ש"ח. מסכום זה יקוזז הסכום של 400,000 ש"ח ששולם לה על-ידי גטר. משנפסק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק, היא אינה זכאית לפיצוי נוסף בגין נזקים מיוחדים שהוכחו. כן תשלם הנתבעת הוצאות משפט בסך 60,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 150,000 ש"ח.