(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת צילה צפת): ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה שליד ת"א. עיקר המחלוקת בסוגיית סיווגו נכס המצוי בחזקת המערערת לצורך קביעת תעריף ארנונה על-ידי המשיבים. המערערת סבורה כי הסיווג הנכון הוא "בית תוכנה" ואילו המשיבים סבורים כי הסיווג המשקף את המצב בפועל הוא "בניינים שאינם משמשים למגורים". ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי הראיות מעידות כי המערערת אכן עוסקת בייצור תוכנה, אולם לא רק ולא כעיסוק עיקרי בנכס. בין היתר, הועדה התבססה על עיון באתר האינטרנט של המערערת, המדגיש את השירותים שהיא מספקת. נפסק - אין לקבל את טענת המערערת, לפיה שגתה ועדת הערר כשהסתמכה על האמור באתר האינטרנט שלה, מאחר ומדובר בכלי שיווקי שאינו משקף בצורה מלאה את פעילותה. המידע המצוי באתר האינטרנט הינו מידע שהועמד לעיון הציבור הרחב מטעמה של המערערת, משכך, ברי כי ניתן לבחון את הכתוב בו במכלול הראיות הקיימות, תוך התייחסות זהירה לדברים המפורסמים. הועדה אכן התייחסה לכתוב בדף האינטרנט, אולם החלטתה אינה נשענת באופן בלבדי על הכתוב בו. לצורך סיווג נכס כ"בית תוכנה" נדרש כי תתקיים בו בעיקר "פעילות ייצורית" של ייצור "תוכנה". אין חולק כי המערערת עוסקת בייצור תוכנה. השאלה שהייתה נתונה להכרעת הועדה היא האם הפעילות הייצורית היא תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות העסקית בנכס. בבואה להכריעה בשאלה זו, בחנה הועדה את התשתית העובדתית שהוצגה לה וקבעה כי אין בה די להרים את נטל ההוכחה. לא נמצא כי החלטת ועדת הערר חרגה ממתחם הסבירות ועל כן דין הערעור להידחות.