(החלטה, אזורי לעבודה ת"א, השופט אילן איטח): התובע עתר לפצותו בשל נזק שנגרם לו לטענתו בשל איחור בביצוע הוראה על העברת כספי צבירה בקרן פנסיה בניהול הנתבעת 1 (אקסלנס) לקרן פנסיה בניהול הנתבעת 2 (יובלים). בין היתר, נחלקו הצדדים ביחס להודעת דוא"ל שנשלחה לכאורה מיובלים לאקסלנס בדוא"ל, שכללה את הבקשה להעברת כספי הפנסיה. נפסק - לטענת אקסלנס, הודעת הדוא"ל נשלחה לכתובת שלא נועדה לכך ובכל מקרה לא היה בידה לאשר כי ההודעה הגיעה ליעדה. הטענה כי הבקשה נשלחה על-ידי יובלים בדוא"ל לא הוכחה. הנטל להוכיח את משלוח הדוא"ל מוטל על הטוען למשלוח זה (במקרה זה יובלים והתובע). אקסלנס הכחישה כי קיבלה את ההודעה הנטענת. יובלים או התובע כלל לא העידו את מי ששלחה את הודעת הדוא"ל הנטענת ואף לא המציאו אסמכתא על כך שההודעה הגיעה ליעדה. על-מנת למנוע הישנות תקלות הנובעות מהעדר אישור מסירה של פנייה בדוא"ל, ראוי כי המפקח על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, יבחן דרכים לכך, כגון: דרישה לקיומו של אישור קבלה על קבלת בקשת העברה בדוא"ל. יתרה מכך, אפילו נניח כי נשלחה ההודעה הנטענת, לא יהיה בכך להועיל. לטענת יובלים, ההודעה נשלחה לכתובת מסוימת. לפי חוזר הניוד, נדרש שההודעה לקרן המעבירה תועבר לכתובת דואר ייעודית שנקבעה. אקסלנס טענה כי הכתובת הייעודית שלה היא אחרת מזו אליה שלחה יובלים את ההודעה. לא הוכח כי הכתובת אליה נשלחה ההודעה היא הכתובת שנועדה לקבלת ההודעות האמורות. לא הוכח כי נפל פגם בהתנהלות אקסלנס ודין התביעה נגדה להידחות.