(פסק-דין, שלום ת"א, השופטת עינת רביד): תביעה לפיצוי בשל הפרה נטענת של זכויות יוצרים. התובע הוא בעל הפורטל המסחרי shekel-il.org.il. הנתבע, עו"ד במקצועו, הוא בעל האתר "משפטניק". התובע טען כי הנתבע העתיק כמעט במדוייק מאמר שחיבר התובע, בשם "חישוב פיצויים בתביעות רשלנות רפואית". הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי הוא מחבר המאמר וכי הנתבע הפר את זכויותיו בכך שהעתיק את המאמר לפורטל שלו. נפסק - בפני ביהמ"ש שתי גרסאות נוגדות ביחס לזהות מחבר המאמר והמעתיק. אין מחלוקת כי קיים דמיון בתכנים עד כדי זהות בין הטקסט שפורסם בשני האתרים. השאלה העיקרית היא האם העתיק הנתבע את המאמר מאתר התובע. גרסת התובע לעניין זה היא קוהרנטית וחד משמעית. תימוכין לגרסה ניתן למצוא בעובדה כי התובע פנה לנתבע במכתב ב"כ, בדרישה להסיר את המאמר המפר ולשלם פיצויים. הדעת נותנת כי לו היה זה התובע שהפר את זכויות הנתבע במאמר, ואף מגדיל לעשות ובא בדרישת שווא בה הפך את היוצרות, היה הנתבע מביע את מחאתו באופן מיידי ובזמן אמת. בסופו של יום, התובע הגיש תביעה נגד הנתבע ולא להפך, כאשר הנתבע אף לא הגיש תביעה שכנגד או תלונה כלשהי במשטרה בחשד לפריצה למחשביו, למרות טענותיו על פריצות חוזרות ונשנות. המומחה מטעם הנתבע, שהסתמך על תיעוד המאמר בארכיב האינטרנט, אישר בסופו של דבר כי המאמר מושא התביעה נסרק באתר התובע כחצי שנה טרם עלייתו לאתר הנתבע. טענת הנתבע בדיעבד כי הארכיב בלתי אמין, לאחר שניסה בעצמו להסתמך על נתוניו, אינה תורמת לאמינותו.

הנתבע אף לא הוכיח את טענתו כי התובע העתיק את המאמר ממחשב הנתבע. טענה זו נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין לפעילות בלתי חוקית מצד התובע. הנתבע אף לא צרף כל מסמכים או טיוטות המוכיחות כי כתב את המאמר. הדעת נותנת כי לאדם שעמל על כתיבת מאמר ופרסם אותו באינטרנט, יישארו במחשב ובמקומות נוספים אי אלו גרסאות מסוימות של המאמר בשלבי עריכה שונים. בנוסף, היה מצופה כי הנתבע, שטען כי שלח למומחה את המאמר על-מנת שיציגו באתר, יביא ראיה לכך, אך הוא לא עשה כן. התנהלותו של הנתבע, בין היתר בהאשמתו את התובע בפריצה למשרדו ולמחשבו, ללא כל ביסוס, מכרסמת במהימנותו. המאמר מושא התביעה ראוי להיקרא "יצירה" החוסה תחת כנפי דיני הגנת זכויות היוצרים. אין מדובר בציטוט סעיפי חוק גרידא, אלא בעריכה מיוחדת ומקצועית של היבטים ונושאים שונים, העונה על דרישת הפסיקה. העתק המאמר ללא ציון שם התובע כמחברו, מהווה הפרה הן של זכות היוצרים והן של הזכות המוסרית. מחד גיסא, היקף ההפרה אינו גדול וקשה להעריך כי פרסום מפר אחד באתר אינטרנט הצמיח לנתבע רווח ניכר. מאידך, כתיבת מאמרים אלו היא חלק ממומחיותו ופרנסתו של התובע, ואין לפגוע בו בפרסומים מפרים כלשהם, במיוחד כשמדובר בפרסום המוצג לציבור הגולשים ברשת. הנתבע יפצה את התובע ב- 20,000 ש"ח.