(פסק-דין, תביעות קטנות פ"ת, הרשמת איילת הרץ): שתי תביעות, עניינה של אחת מהן במחיקת תמונות שהיו מצויות בזיכרון המכשיר הסלולרי של התובע, לאחר שנמסר לתיקון אצל הנתבעת. התובע טען כי מדובר בעשרות תמונות יקרות ערך, של התובע ובני משפחתו, שצולמו במשך שנים ארוכות. נפסק - אין חולק כי התובע ניגש לסניף שירות לצורך תיקון מכשירו. מרגע זה חלוקות הדעות, כאשר קיימת גרסת התובע מול גרסת הטכנאי. התובע טען כי לא נאמר לו על-ידי הטכנאי כי התמונות יימחקו, כאשר הטכנאי מצהיר כי הבהיר לתובע כי הוא עומד לאפס את המכשיר וכתוצאה מכך יימחקו הזכרונות, למעט ספר הטלפונים, המגובה ומשוחזר. במקרה של גרסה מול גרסה, לא ניתן לומר כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי הנתבעת לא יידעה אותו בדבר מחיקת התמונות קודם לאיפוס המכשיר על-ידה. הנתבעת ציינה כי בכל עמדת שירות בסניפים וכן בטופס הפקדת המכשיר קיימת הודעה אודות האפשרות למחיקת נתונים בעת הטיפול במכשיר (וכי הדבר אף הובהר לתובע בשלושה תיקונים קודמים שביצע במכשירו). התובע לא הוכיח קיומו של נזק. מלבד טענה בעלמא, לא הוכח כלל קיומן של תמונות יקרות ערך שאבדו והיקף התמונות. התובע החזיק במכשיר במשך שנה וחצי בלבד, מכאן שטענתו לפיה מדובר בתמונות שנצברו במשך שנים ארוכות דינה להידחות. השיהוי בפנייה לשחזור אף הוא מעורר ספק באשר לנזק, שכן התובע טען כי הבחין עוד ביום התיקון שהתמונות יקרות הערך נמחקו. מדוע, אפוא, פנה לסניף לצורך שחזורן רק לאחר שבועיים. מכשיר הסלולר אינו המקום לאחסון מידע רב ערך, וככל שאבד אותו מידע, במהלך איפוס המכשיר שנועד לתיקון תקלה, אין להטיל את האחריות על כך על הנתבעת, כאשר התובע בפעולה פשוטה של גיבוי או הדפסת התמונות, יכול היה למנוע את הנזק. התביעה נדחתה.