(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט יהודה גרניט): התובע הימר סכום של 500 ש"ח אצל הנתבעת, לגבי הקבוצה שתזכה באליפות הולנד. הוא שלח את טופס ההימור בשעה 12:19:31. לפי הטופס, במידה וניחש נכון, היה אמור לזכות בסך של 20,000 ש"ח, לפי מקדם של 1:40 (הוא המקדם שהופיע בפרסום הנתבעת). לפי הנתבעת, בשעה 12:17:40 היה מקדם ההימור 1:1.7 וכי פרסום המקדם 1:40 היה בטעות, עקב תקלת מחשב. התובע צדק בהימור אך הנתבעת שלחה לו שיק של 850 ש"ח בלבד. התביעה היא על ההפרש בין הסכום ששולם לו לסכום של 20,000. נפסק - הנתבעת טענה כי בהתאם לתקנות להסדר הימורים בספורט (תכנית הימורים יומיים), התשס"א-2001, מה שמחייב אותה ואת המהמר, ביחס למקדם, הוא המקדם שנמצא ב"מערכת המקוונת" וכי בעת ביצוע ההימור, המקדם שנמצא במחשב המרכזי הוא 1:1.7 והוא זה המחייב אותה. אין מחלוקת כי הנתבעת משנה את מקדמי ההימורים מרגע לרגע. מכאן, שהסתמכות הנתבעת על כך שבשעה 12:17:40 המקדם היה 1:1.7, אינה אומרת דבר על העובדה שבשעה שהתובע ערך את ההימור, כשתי דקות מאוחר יותר, המקדם (גם במערכת המקוונת של הנתבעת) לא עמד על יחס של 1:40. הנתבעת לא המציאה מסמך ביחס לגובה המקדם בעת עריכת ההימור וחזקה עליה כי אין בידה נתון כאמור. הנתבעת טענה כי מקדם של 1:40 הוא מוגזם, אך לא המציאה נתונים לגבי מקדמים בתחרויות אחרות, שיעידו על כך. את התקנות הנדונות בפסה"ד קבעה הנתבעת, אך היא הוסמכה לקבוע אך ורק "תכנית" להימורים. הסמכה זו אינה כוללת הסמכה לקבוע פטורים לנתבעת מאחריות לטעויות. פטורים אלה אינם מחייבים את המהמר. את המהמר והנתבעת מחייבים הוראות חוק החוזים (חלק כללי), שלפיו נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, כאשר התובע קיבל את הצעת הנתבעת והימר לפי מקדם של 1:40. הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ש"ח, בניכוי 850 ש"ח ששילמה לו וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.