(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט ירון גת): התובע רכש מהנתבעת, העוסקת בממכר קופונים, 6 קופונים למימוש בבית קפה מסוים. את הרכישה ביצע דרך אתר האינטרנט של הנתבעת. כאשר ביקש התובע לממש את הקופונים, הסכים בית הקפה לממש רק 4 קופונים מתוך ה-6, בטענה כי הנתבעת העבירה לבית הקפה תשלום עבור 4 קופונים בלבד. התובע פנה לנתבעת וביקש לקבל החזר כספי עבור שני הקופונים שלא כובדו. הנתבעת הסכימה להחזיר לתובע את כספו (50 ש"ח), בקיזוז דמי ביטול (12 ש"ח). מכאן התביעה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אתר האינטרנט הציג דילים עבור לקוחותיו, כמתווך בלבד וכי אין יריבות בינה לתובע. עוד נטען כי התובע שב לבית הקפה ומימש את כל 6 הקופונים. נפסק - ביחס לטענת היעדר היריבות: הנתבעת אינה רק מתווכת המקשרת בין לקוחות לבתי עסק, אלא היא ספק של מוצר עצמאי ונפרד אותו היא מוכרת בעצמה ללקוחותיה - הקופונים. בין הנתבעת ללקוחותיה יש חוזה ישיר, לפיו הנתבעת מתחייבת לספק ללקוח מוצר עצמאי הניתן למימוש בבתי עסק שונים, בתמורה לתשלום המועבר לנתבעת. העובדה שבמסגרת ההסכם בין הנתבעת ללקוחותיה קובעת הנתבעת כי היא אינה אחראית לאיכות השירות בבית העסק, אינה שוללת את קיומו של קשר חוזי ישיר בינה לבין לקוחותיה ואת אחריותה לעצם תקפותו של המוצר שהיא מוכרת. הנתבעת אינה אחראית לאיכות השירות הניתן בבית הקפה, אך היא כן אחראית לכך שהקופונים שהיא מוכרת יהיו ברי תוקף וניתנים למימוש בבית העסק הרלבנטי. הטענה נדחתה. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע שב לבית הקפה ומימש את 6 הקופונים. התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות ס' 14ה לחוק הגנת הצרכן, בכך שקיזזה דמי ביטול בשיעור 24%. מדובר בעסקה בין צרכן (התובע) לבין ספק (הנתבעת). הספק מכר לצרכן נכס, שהינו קופונים. אין חולק כי מדובר בעסקת מכר מרחוק. מכיוון שמדובר בביטול עסקה עקב "פגם בנכס נושא החוזה או העסקה", הרי שהיה על הנתבעת להשיב לתובע את מלוא 50 השקלים, שהינם שווי הקופונים שלא ניתן לממשם, ללא קיזוז, ניכוי או גבייה של דמי ביטול/סליקה. הוראות החוק ברורות, גם אם מדובר בגרימת הפסד מסוים לספק. התובע זכאי לפיצוי בשווי 1,018 ש"ח - שווי יום עבודה אחד וכן החזר של 12 ש"ח עבור דמי הביטול שנגבו שלא כדין, בתוספת הוצאות בסך 300 ש"ח.