(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט ירון גת): התובעים ביקשו לחייב את הנתבעת לשלם להם בגין נזקים שנגרמו להם, לטענתם, בשל הטעייתם על-ידי הנתבעת והתרשלותה. התובע 1 רכש מהנתבעת, באמצעות האינטרנט, כרטיס טיסה הלוך-חזור מת"א לניו-זילנד, עבור התובעת 2. מסלול הטיסה כלל מעבר בבריטניה ובאוסטרליה. כאשר הגיעה התובעת לשדה התעופה, הסתבר כי אינה יכולה לעלות למטוס מאחר שלא הייתה ברשותה אשרת מעבר לאוסטרליה. נפסק - דין התביעה להתקבל בחלקה. אין לקבל את טענת הנתבעת כי היא מתווכת בלבד בין התובעים לבין ספקי הטיסות. בין הנתבעים לתובעת קיים קשר חוזי ישיר, המטיל על הנתבעת חובות מתחום דיני הצרכנות, החוזים והרשלנות. התובעים טענו כי העובדה שהתובעת 2 לא השיגה אשרת מעבר באוסטרליה הנה תוצאה ישירה של הטעייה והתרשלנות מצד הנתבעת. הנתבעת טענה כי התובעים ביצעו את ההזמנה באמצעות אתר האינטרנט שלה, בהתאם לשיקוליהם, לאחר שבדקו את המוצר ומצאוהו מתאים לצרכיהם ומבלי שדיברו עם נציג כלשהו מטעם הנתבעת. אין לקבל את טענת הנתבעת. העובדה שההזמנה בוצעה באתר הנתבעת, מבלי שהתובעים שוחחו עם נציג, אין משמעה כי לא ניתן להטעות לקוחות באמצעות אתר האינטרנט והכתוב בו. אדרבא, המציע ללקוחות ביצוע הזמנות באמצעות אתר אינטרנט, חלה עליו חובה מוגברת לגילוי נאות ונכון, דווקא מכיוון שלא מעורב בהזמנה נציג אנושי. נוסח ההסבר שפורסם באתר הנתבעת הוא מטעה ורשלני. הנתבעת הטעתה את לקוחותיה והתרשלה בכך שהפנתה אותם לבדוק צורך באשרות כניסה למדינות ביקור בלבד ולא הפנתה אותם לבדוק צורך באשרות מעבר. גם השינוי שביצעה הנתבעת בנוסח ההנחייה באתר מחזק את המסקנה כי הנוסח הקודם היה מטעה. יש להטיל על התובעים אשם תורם בשיעור 15%, כיוון שהיה לצפות מהם לערוך בירור ממוקד יותר בנושא זה. הנתבעת תשלם לתובעים 7,107 ש"ח, בתוספת 500 ש"ח בגין הוצאות משפט.