(החלטה, שלום חיפה, השופטת תמר נאות פרי): בקשה למתן צו לתפיסת מסמכים וראיות וצו לתפיסת חומר מחשב. עניין התביעה בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח שהגישו המבקשות, שבבסיסה אירוע פריצה למבנה. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה האם במועד הפריצה היה אצל המשיבה 1 (הראל) ביטוח לטובת המבקשות מפני סיכוני פריצה. המבקשות טענו כי במהלך בירור ההליך התגלו מסמכים חדשים, שהנתבעים נמנעו מלגלות במסגרת ההליכים המקדמיים. הראל טענה כי המסמך שאליו מתייחסות המבקשות (פוליסה שנזכרה בהליך אחר בין הצדדים) היא פיקטיבית, שהוקמה על-מנת לטפל בתביעה ביחס לאירוע ביטוחי שמתייחס לפוליסה שלא קיימת. נפסק - אין ספק שניתן לבקש את הצו שנתבקש. אין אף ספק כי הראל איבדה את "חזקת החפות" או "חזקת התקינות" שעמדה לזכותה עד כה, והיה עליה להעביר לעיון המבקשות את כל המסמכים הקשורים לאותה פוליסה שהראל מכנה "פיקטיבית". אל לה להראל ליטול לידיה את החירות ולקבוע שהפוליסה שהוקמה לגבי האירוע בו עסקינן, וכל התכתובת סביב הקמתה, אינם רלבנטיים. עם זה, קיימים כמה שיקולים המטים את הכף נגד קבלת הבקשה. הצו המבוקש גורף מדי ויישומו יפגע בפרטיות סוכן הביטוח ובסודות המסחריים של הראל, במידה העולה על הנדרש. ברי כי חיפוש במחשבים של חברה כגון הראל חובק מידע רב וחסוי והדרישה לקבל הרשאה לעיון ול"שיטוט חופשי" בנבכי מערכת המחשב של החברה נראה כסעד קיצוני ולא פרופורציונאלי לתועלת שהדבר עשוי להניב למבקשות או לבירור האמת בתיק. לא יעלה על הדעת לאפשר לכל צד בהליך אזרחי לבחון באמצעות מומחה את כל המסמכים שנמצאים על מחשבו של יריבו - רק בשל שהוא סבור כי לא גולו כל המסמכים הרלבנטיים (ואף אם הוכח שאכן לא גולו כולם). גם שהראל הסתירה את הפוליסה ה"פיקטיבית", אין כיום כל תשתית לסבור שישנם עוד מסמכים "מוסתרים". אין ליתן צו המאפשר לחדור למחשבי הראל או למחשבי הסוכן.