(פסק-דין, עניינים מקומיים אריאל, השופט עמית פרייז): טענה להפליה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, לאחר שהנתבע הגביל את התובעת מפרסום תכנים בפורום הקהילתי שהקים לתושבי גינות שומרון ונוה עליזה, המכונה "גינה פלוס". נפסק - ניסיון התובעת לקרוא את החוק, עת מדובר באתר שהינו פורום קהילתי, הינו ניסיון חריג שאינו עולה בקנה אחד עם תחולת החוק. החוק מתייחס למקומות ושירותים ציבוריים, כאשר הגדרת מקום ציבורי כוללת רשימת מקומות שהמכנה המשותף שלהם הוא מקומות פיזיים גיאוגרפיים ולא מקומות וירטואלים כמרחב האינטרנטי. אמנם, לא מדובר ברשימה סגורה, אך המחוקק לא התכוון שההגדרה תחול אף על המרחב הוירטואלי של האינטרנט. באשר להגדרת שירות ציבורי, עדיין לא מדובר בהגדרה כה רחבה המגיעה לדלת אמות הפרט והדברים אמורים בפורומים קהילתיים הקיימים באופן נרחב באינטרנט, כך שחברי הפורום רשאים לקבוע ולבחור מי יכלל בפורום שלהם, בין אם מדובר בחברות בכלל, בין אם בחברות לנושא מסוים ובין אם בחברות מוגבלת. לצד החשיבות של עקרון השוויון, הרי שיש לזכור את חופש החוזים המאפשר לפרט לקבוע עם מי הוא יוכל להתקשר ועם מי לא ואף לקבוע את תנאי ההתקשרות. במקרה דנן מדובר בפורום וולונטרי שנעשה ביוזמת אדם פרטי. גם אם בפועל הדבר מילא חלל עת שלא היה קיים באותה עת אתר מקביל מטעם המועצה, אין פירוש הדבר שאותו אדם פרטי כפוף לכלל חובות המשפט הציבורי ולכן אין לדרוש ממנו אותו סטנדרט גבוה של שוויון הנדרש מרשות ציבורית. אין מקום להטיל על הנתבע חובות שוויון ממקור חיצוני לחוק איסור ההפליה, כאשר חוק זה אינו מטיל עליו את חובת השימוע, ככל שהדברים אמורים מספק פלטפורמה לחברי קהילה מסוימת להביא דבריהם על המדיה האינטרנטית. קל וחומר, כאשר הנתבע לא מנע מהתובעת להיות חברה בפורום, אלא ביקש הוא להגביל תכנים הנוגעים לפוליטיקה מקומית (ולא רק כלפי התובעת). לנתבעת ניתן סטטוס של משתתף מבוקר, באופן המאפשר לנתבע לסנן תכנים שלא עלו בקנה אחד עם עקרונות האתר. ממילא אין מדובר בהפליה פסולה, אלא באבחנה עניינית. התביעה נדחתה.