(פסק-דין, שלום פ"ת, השופט נחום שטרנליכט): התובע, גנן במקצועו, שכר את שירותי הנתבע להקמת וקידום אתרי אינטרנט, שדרכם גייס התובע לקוחות. הנתבע לא רשם את שמות המתחם של האתרים על-שם התובע ורשם אחד מהם על שם אימו. התובע השקיע כספים ברכישת "לינקים" לאתריו. התובע טען כי בעקבות בהזמנות, גילה כי הנתבע מכר, ללא ידיעתו, לינקים מאתרי התובע לאתרים מסחריים אחרים, לרבות לעסק מתחרה של אח התובע, ואת התמורה גרף לכיסו. לטענתו, מכירה זו גרעה מכוחם המסחרי של אתרי התובע וכי הנתבע פעל בניגוד למטרה לשמה נשכרו שירותיו, ברשלנות, בניגוד עניינים ועוד. התובע עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עוולות מסחריות וכן למתן צו שיורה לנתבע להעביר את שמות המתחם על-שמו. הנתבע טען, בין היתר, כי לא הפר כל התחייבות כלפי התובע, כי מדובר בסכסוך בין התובע לאחיו, שאינו קשור אליו וכי התובע רק שכר את אתרי האינטרנט ולא רכש אותם. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ביחס לחוב שלטענתו חב לו התובע. נפסק -

• ההפנייה לאתרים מתחרים - הנתבע אינו חולק על הטענה כי באתר התובע הופיעו קישורים לאתרים אחרים הקשורים בנתבע. כדי להיוודע האם בכך הפר הנתבע את ההסכמות עם התובע, יש להידרש להסכמות שנתגבשו בין הצדדים ביחס לאופן הקמתם וקידומם של האתרים על-ידי הנתבע, כאשר לא נערך ביניהם הסכם בכתב. בפני ביהמ"ש עומדות שתי גירסאות שונות בתכלית זו מזו, כאשר התובע הוא הנושא בנטל להוכיח כי ההפנייה לאתרים אחרים היתה בניגוד למוסכם בין הצדדים.
• העדרו של הסכם בכתב עומד לתובע לרועץ ביחס ליכולתו להוכיח את תנאי ההתקשרות. בהצעת המחיר לבניית האתרים אין כדי לשקף בהכרח את מלוא ההסכמות שייתכן והתגבשו בין הצדדים בעל-פה ביחס לאתרים. התובע לא הוכיח כי הנתבע היה מנוע מלהפנות גולשים באמצעות לינקים לאתרים אחרים.
• התובע ידע אודות קיומן של ההפניות בשני האתרים, אך נמנע מלפנות בעניין זה לנתבע. הדבר מלמד כי התובע לא ראה בכך הפרה של ההסכם. שורת ההפניה לאתרים אחרים לא "נשתלה" בהסתר, היא הופיעה באתרים באופן גלוי וברור ודבר קיומה היה ידוע וגלוי לתובע. עובדה זו שומטת את הבסיס לטענות התובע המייחסות לנתבע חוסר תום-לב, התנהלות "כפולה" או התנהגות בלתי הוגנת. יש לדחות את טענת התובע כי הנתבע עיוול כלפיו לפי איזה מסעיפי חוק עוולות מסחריות.
• לפיכך, יש לדחות את טענת התובע  כי הנתבע הפר את ההסכם בהפניית הגולשים לאתרים אחרים. אין ממש בטענות התובע בדבר התרשלות הנתבע בבניית האתרים וקידומם. גם לו הייתה מתקבלת הטענה, הרי שהתובע לא הוכיח את נזקיו, או כל קשר סיבתי בין הנזק שנטען על-ידו להפניה שהופיעה באתר. מדובר בנזק תיאורטי שלא הוכח על-ידי התובע.
• הקמת אתרים - רכישה או השכרה? התובע טען כי הואיל ורכש מהנתבע את האתרים, יש להורות לנתבע לרשום אותם על שמו. הנתבע טען כי מדובר בעסקת שכירות, כאשר האתרים נבנו שניהם על שם מתחם שהיה רשום על-שם אמו ונותר בידיו. למרות העדרו של הסכם בכתב, התובע עמד בנטל והוכיח כי רכש את האתרים, בניגוד לטענת התובע בדבר השכרתם.
• עדות הנתבע עומדת בסתירה לנאמר במסמכים שהציג התובע, מהם עולה מפורשות קיומו של הסכם לבניית אתרים. במסמך ההצעה אין כל אזכור לאפשרות ההשכרה. הנתבע חייב את התובע עבור רכישת שם המתחם, כמו גם עבור בניית האתר. על הנתבע לנקוט בכל הצעדים המתאימים והנחוצים על-מנת לרשום את האתרים כך שיהיו בבעלות התובע ולהעביר לידיו את השליטה בהם.
• התביעה שכנגד - הנתבע טען לחוב כספי של התובע כלפיו, בסך 8,574 ש"ח. עם זאת, במכתב ששלח לתובע, עם סיום ההתקשרות, ציין כי מדובר בחוב של 1,848 ש"ח בלבד. פרט למכתב זה, לא העלה הנתבע דרישות כספיות נוספות כלפי התובע, אלא לראשונה בכתב התביעה שכנגד. במכתב יש משום הודאת בעל דין בדבר היות החוב נמוך מזה שנתבע. התובע אישר בעדותו כי הוא חייב לנתבע את הסכום המצוין במכתב. דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי.