(החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אסתר נחליאלי חיאט): בקשה להורות על מחיקת הערעור שהגישו המשיבים מחמת איחור בהגשתו. פסה"ד נשוא הערעור ניתן ביום 17.4.2012. הערעור הוגש רק ביום 11.7.2012. המבקשת טענה, בין היתר, כי פסה"ד נשלח למשיב 1, לבקשתו, על-ידי ב"כ המבקשת, באמצעות דוא"ל שנשלח לכתובתו הפרטית של המשיב, לכל המאוחר ביום 1.5.2012. המשיב טען כי כתובת הדוא"ל אליה נשלח פסה"ד אינה כתובתו וכי הדוא"ל נשלח אל חברו "שכן המשיב אינו מחובר לרשת" ולא עלה בידו לגשת לחברו. נפסק - עיון בהודעת הדוא"ל מעלה כי תוכן ההודעה מתיישב עם טענות המבקשת כי עותק פסה"ד נשלח למשיב בדוא"ל עוד ביום 1.5.2012, לבקשתו. טענת המשיב כי כתובת הדוא"ל אינה כתובתו לא נתמכה באסמכתא כלשהי, אלא שאף אם הכתובת שייכת לחברו, הרי שהיה זה המשיב שמסר כתובת זו משכך ההנחה היא כי כתובת זו מהווה כתובת ראויה להוכחת ההמצאה, שכן נמסרה על-ידי המשיב ואין לו אלא להלין על עצמו שלא טרח לפנות לחברו לקבל את פסה"ד. בוודאי שאין לקבל טענה סתמית כי "לא עלה בידו לגשת לחברו ולבקש לעשות שימוש ברשת". עיון בכתובת המייל שנמסרה נושאת את שמו של המשיב (ranan). הואיל ופסה"ד הומצא למשיב לכל המאוחר ביום 1.5.2012, הרי שהערעור הוגש באיחור ויש למוחקו מחמת איחור בהגשתו.