(פסק-דין, שלום ראשל"צ, השופט שאול מנהיים): עניין התביעה בהפרה נטענת של הסכם בין הצדדים. התובעת היא חברה המספקת שירותי עיבוד נתונים לגביית כספים ממוחשבת. נתבעת 1 היא חברה העוסקת בפיתוח מערכות תוכנה ונתבע 2 הוא מנהל הנתבעת 1 ובעל רוב מניותיה. התובעת התקשרה בהסכם לפיתוח תוכנה עם נתבעת 1, וזו התחייבה לספק לה את התוכנה בספטמבר 1998. לטענת התובעת, נתבעת 1 מסרה לה באיחור רב תוכנה לקויה שאיננה מסוגלת לבצע את ייעודה ואף הפרה את התחייבותה לפתח עבורה תוכנת מדף. כן טענה שנתבע 2 אחראי באופן אישי לנזקיה לנוכח התנהגותו הרשלנית וחסרת תום הלב הן בשלב המו"מ והן בשלב קיום החוזה. מנגד, הנתבעים שללו את המיוחס להם וטענו שהתוכנה נמסרה לתובעת במועד המוסכם כשהיא תקינה ועובדת כנדרש. נפסק - אמנם המסירה שאירעה בספטמבר אינה יכולה להיחשב מסירה כמשמעותה בהסכם בין הצדדים, וניכר שאף הנתבעת עצמה מעולם לא סברה כך, אבל בשלב מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכם חדש לפיו מועד מסירת התוכנה יהיה בחודש ינואר 2000 כשמצבה AS IS. מנוסח ההסכם עולה כי הוא החליף את ההסכם המקורי, ואי לכך השאלה מה נמסר בספטמבר 1998 אינה רלוונטית. אין לקבל את טענות התובעת שהנתבעת מסרה לה תוכנה לקויה. אמנם הנתבעת אכן עשתה מלאכה שאין להתפאר בה בלשון המעטה, ואילו ההתקשרות המקורית הייתה נותרת כבסיס הראשי ליחסי הצדדים, היה בהחלט מקום לקבוע שהנתבעת הפרה את חיוביה. היות שההתקשרות המקורית הוחלפה בחוזה חדש שיצר מציאות משפטית חדשה, לפיה התובעת תסתפק בהתקנת המוצר כפי שהוא בכפוף להיעדר כשלים קריטיים בו, הרי לנוכח היעדרם לא הפרה הנתבעת את חיוביה. יש לדחות את טענת התובעת שהנתבעת התחייבה לספק תוכנת מדף, באשר אין בנמצא ולו מסמך אחד המלמד על מעבר משלב של הצעה לפיתוח תוכנת מדף לשלב של הזמנת תוכנה כזו. אין לקבל את טענת התובעת לעניין אחריותו האישית של הנתבע 2 כיוון שלאור הקביעה שהתחייבויות הנתבעת 1 בהתאם לחוזה החדש לא הופרו, אין עוד כל משמעות מעשית לדון בסוגיית חבותו האישית של הנתבע 2. טענותיה של התובעת לעניין זה הינן בבחינת הרחבת חזית אסורה, ובכל מקרה הטענה שנתבע 2 יצר במודע מצגי שווא או פעל בחוסר תום לב, לא הוכחה. התביעה נדחתה.