(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט דורי ספיבק): התובע פוטר מעבודתו כמפקח ניקיון אצל הנתבעת, בסמוך לתום שנת עבודתו הראשונה. האם יש לראות בפיטורים כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים? הנתבעת טענה כי פיטרה את התובע על רקע "דיווחים בעיתיים של שעות" ולאחר שערכה לתובע איכון סלולרי (בדיקת מיקומו הפיזי באמצעות הטלפון הנייד), ממנו הסיקה שהנתבע שהה מספר של פעמים בחולון, עיר מגוריו, במהלך שעות העבודה. נפסק - הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהוטל עליה, כי לא הייתה לה כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים לתובע. בין היתר, הנתבעת לא הוכיחה כי פיטרה את התובע משום שגילתה ששהה בשעות עבודתו בחולון. הנתבעת הצגיה תדפיס בן 23 עמודים, הכולל כ-600 רשומות של כתובות "מיקום משוער" בהם שהה לכאורה העובד, שמקורו באיכון GPS של מכשירו הסלולרי של התובע. עצם קבילותה של ראייה זו, עליה לא חלק התובע, אינה עניין הנקי מספקות. באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות מעבידים בימינו, ניתן לעקוב אחר עובדים באופנים שונים ומגוונים. בפרשת איסקוב נקבע כי גם במקרים בהם נעשה שימוש בטכנולוגיית מעקב אחר עובדים, לתכלית ראוייה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, מוטלת לרוב על מעבידים החובה לפרסם את הנהלים הפנימיים שלהם לעניין זה וכן לתת ביטוי מפורש למדיניות זו בחוזה העבודה האישי של כל עובד.

קשה לקבוע את היקף התפרשותה של זכות האדם לפרטיות ובמקום העבודה בכלל זה. האיזון הראוי בין האינטרס הלגיטימי של מעסיקים לעקוב אחר עובדיהם ולפקח עליהם (גם תוך שימוש בטכנולוגיות מעקב עדכניות, שהולכות ונעשות זמינות בקצב הולך וגובר) לבין זכותם של עובדים לפרטיות יוסיף להעסיק בין דין זה בשנים הקרובות. התובע לא טען לגבי קבילותן של הראיות בדבר מיקומו, אך טען לעניין האמינות הטכנית של הדיווח כי ייתכן והתוכנה אינה משקפת נאמנה את מקום הימצאו בכל רגע נתון. יש בסיס לטענת התובע לפיה לא ניתן להסתמך על רישום המיקומים שלו כראייה מובהקת התומכת בעמדת הנתבעת לפיה שהה בביתו. לא ניתן לשלול שתוכנת ה-GPS בה עשתה שימוש הנתבעת קיבלה נתונים שגויים מתוכנה כלשהי המופעלת על-ידי חברה לא ידועה ולא אמינה. המשקל הראייתי שיש לתת לרשימת המיקומים הינו נמוך ביותר. הנתבעת חויבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, לרבות פיצויי הלנה וכן דמי הודעה מוקדמת.