(פסק-דין, תביעות קטנות חדרה, השופט יוסי טורס): התובע טען כי הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, כששלחה אליו 3 מסרונים הנושאים תוכן פרסומי, לאחר שהודיע על סירובו לקבל מסרים כאמור. התובע אינו בעל קו הטלפון, אלא עובד העיתון ידיעות אחרונות שמסר לו את המכשיר. מי הוא ה"הנמען" הרשאי לבקש להפסיק את משלוח ההודעות? האם בעל הקו, כטענת הנתבעת, או שמא המחזיק, המשתמש, כטענת התובע. הנתבעת טענה כי לא מילאה אחר בקשת התובע כיוון שבעל הקו, המעביד, לא אישר זאת. נפסק - הדין עם התובע ויש לפרש את המונח "נמען" בסעיף 30א לחוק כאדם המחזיק במכשיר ולאו דווקא מי שהינו בעל הקו. הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שמדובר במי אשר מחזיק במכשיר הלכה למעשה ולאו דווקא הנו הבעלים של הקו, מהבחינה הקניינית. החוק עוסק באיסור לשלוח הודעות פרסום לציבור ללא הסכמה של הפרט, ומכאן שמתן משמעות מילולית למונח "נמען", כאדם שהמסר נשלח אליו, כמו מתבקשת מאליה.

הפרשנות התכליתית מחזקת מסקנה זו. התיקון לחוק התקשורת בא להתמודד עם נושא הפצת הספאם. בדבר ההסבר לחוק נאמר מפורשות שהתיקון בא להגן על "המשתמש" ולא "הבעלים". לבעל הקו, אשר אינו מחזיק את המכשיר, לא נגרמת כל פגיעה בפרטיות והוא לא מוטרד כלל, אם למכשיר הטלפון אותו העניק לעובד כהטבה נשלחות הודעות פרסומת רבות. המוטרד הוא מי שמחזיק במכשיר ועושה בו שימוש. תכלית התיקון לחוק היא להגן על מחזיק המכשיר ויש לפרש את המונח "נמען" כמי אשר מחזיק במכשיר. במקרה זה, ניצלה הנתבעת את מעמדה הכפול הן כבעלת הרשת הסלולרית והן כמפרסם. הנתבעת הינה מפרסם "מיוחד", היודע מי הוא הבעלים בקו ועושה שימוש בנתונים שבידו ויוצר לעצמו מעמד שונה מיתר המפרסמים ברשת הסלולרית. לא ייתכן לפרש את החוק באופן שהחברות הסלולריות יהנו ממעמד מיוחד ועדיף. במקרה דנן מדובר בשלוש הפרות ויש לפסוק פיצויים בסך 700 ש"ח לכל הפרה ובסה"כ 2,100 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 400 ש"ח.