(החלטה, מחוזי ת"א, השופט אורי שהם): בקשת הנתבעים לערוך את חקירתו של המבקש 1, אזרח אמריקני, באמצעות כינוס וידאו (Video Conference), בעטיה של בעיה בריאותית ממנה הוא סובל המונעת ממנו לטוס טיסות ארוכות. נפסק - גביית עדות בחו"ל באמצעות "היוועדות חזותית" אינה מעוגנת באופן מפורש בדין הישראלי. אפשרות זו נלמדת מכוח סעיף 13(א) לפקודת הראיות. המבחנים לאישור עדות כאמור הם: (1) פניית המבקש לביהמ"ש נעשתה בתום-לב; (2) העדות רלבנטית לשאלות השנויות במחלוקת; (3) יש סיבה טובה המונעת את בוא העד להיחקר בישראל. בתי המשפט נהגו לפרש כללים אלו באופן מצמצם כאשר מדובר בבעל דין, משום החשיבות המוקנית להתרשמות ישירה של ביהמ"ש מעדותו (ובעיקר כאשר הבקשה מוגשת על-ידי התובע במשפט). בין הטעמים שהוכרו כ"סיבה טובה" המונעת את הגעת העד לישראל, נכללו טעמים הנוגעים לבריאותם של עדים. לאור התפתחות האמצעים הטכנולוגיים לגביית עדות מחוץ לביהמ"ש, פחת החשש מהעדר התרשמות ישירה של ביהמ"ש מהעד. כך גם פחתה בחשיבותה ההבחנה בין העדת התובע לבין העדת הנתבע. יחד עם זאת, ועל-אף החידושים הטכנולוגיים, חזרה ההלכה הפסוקה והדגישה את העדיפות הברורה של שמיעת העדות בפני השופט בבית המשפט בישראל. במקרה דנן, יש לדחות את הבקשה, משום שלא נמצאה "סיבה טובה" לאישור עדות המבקש באמצעות כינוס וידאו. בין היתר, הבקשה לא נתמכה בחוות דעת רפואית מטעם מומחה, אלא במכתב לאקוני של רופא כללי. המכתב המצורף מתאר בעיקר את תלונות המבקש אודות מצבו ואינו מפרט תוצאות או מסקנות של בדיקה רפואית שנעשתה למבקש. לא ניתן להסיק מתוכן המכתב כי מצבו הרפואי של המבקש אינו מאפשר לו לטוס לישראל.