(החלטה, שלום פתח-תקווה, השופט נחום שטרנליכט): מחלוקת באשר ליחס בין 2 הוראות חוק: ס' 235(א) לחוק העונשין וס' 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש). עניין הבקשה בתפיסת מחשבים ששימשו, לפי החשד, לצורך הימורים לא חוקיים. ביהמ"ש הורה למשטרה להשיב את המחשבים למבקש [ה"ת 44075-11-11]. ערר שהגישה המדינה לביהמ"ש המחוזי התקבל ונקבע כי המחשבים יוותרו בידי המשטרה [ע"ח 800-12-11]. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לביהמ"ש העליון התקבלה בחלקה [בש"פ 9639/11] ונקבע בה כי המבקש יוכל לשוב ולהגיש בקשה מתאימה להשבת המחשבים התפוסים, בהתאם לעקרונות שנקבעו באותה החלטה. מכאן בקשה זו. נפסק - סעיף 235(א) לחוק העונשין קובע כי כל שוטר, שהיה לו יסוד סביר להניח כי חפצים כלשהם שימשו לעריכת הימורים אסורים, רשאי לתפוס את אותם חפצים. סעיף 32 לפסד"פ אינו מתייחס דווקא לעבירות הימורים, אלא לכל עבירה. בהוראות ס"ק (ב) ישנה התייחסות מפורשת לתפיסת מחשב הנמצא בשימושו של "מוסד" ונקבעו סייגים לתפיסת מחשב כאמור. שאלת היחס בין שתי הוראות החוק הוכרעה בהחלטת ביהמ"ש העליון הנ"ל, שקבעה כי לא ניתן לעקוף את המגבלות הקבועות בסעיף 32(ב) לפסד"פ תוך שימוש בהוראות ס' 235 לחוק העונשין. יחד עם זאת, סייג ביהמ"ש העליון את תחולתן של הוראות ס' 32 לפסד"פ, רק לאותם מחשבים המנהלים את רישומי הפעילות השוטפת של אותו עסק, שעליהם יש להחיל את האמור בסעיף לגבי מחשבים הנמצאים ב"שימושו של מוסד" ולא מחשבים המהווים מלאי עסקי, או כאלה באמצעותם מוענקים שירותי מחשב ללקוחות, כגון "קפה אינטרנט". בקשת המבקש לא כוללת טענה כי המחשבים שנתפסו הם מחשבים שבאמצעותם מתנהלים רישומי הפעילות השוטפת של בית העסק. היות שרק בעניין זה היה רשאי המבקש לשוב ולהגיש בקשה להשבת התפוסים, כפי שקבע ביהמ"ש העליון, הרי שדין הבקשה להידחות.