(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטת מרים נאור): בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז [ת"א 22138-10-11], שהורה על העברת התובענה לביהמ"ש המחוזי בירושלים מחמת העדר סמכות מקומית. עניין התביעה בטענת המבקשים כי המשיב פרסם פרסומים שקריים אודותם, מתוך כוונה להוציא דיבתם, לרבות באמצעות אתרים שונים באינטרנט וכן במכתבים. המשיב טען כי הסמכות מסורה לביהמ"ש בירושלים, הואיל ושם מקום מגוריו. המבקשים טענו כי מקום המעשה שבשלו תובעים הוא בכל מקום, משום שתפוצת האינטרנט מגיעה לכל רחבי הארץ ולכל משתמש באתרים בהם בוצע הפרסום. נפסק - דין הערעור להתקבל. במוקד הדיון עומדת חלופת הסמכות המקומית הקבועה בתקנה 3(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי: "מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים". במקרה דנן, אין מקום מסוים אחד למעשה בגינו תובעים. המעשה, פרסום לשון הרע, התבצע באינטרנט, אליו קיימת גישה מכל מקום ולפיכך מקום המעשה, לשיטת המבקשים, הוא כל מקום. מקובלת עמדת המבקשים. המעשה נשוא התביעה הוא הפצת מאמרים באינטרנט המהווים, לפי הטענה, לשון הרע. אין לקבל את עמדת המשיב לפיה יש לבחון למי יועד הפרסום הפוגעני. בתביעת לשון הרע, אין ולא חייב להיות יעד ספציפי לפרסום. משפורסמו הדברים באינטרנט, הם חשופים לעיני כל. משכך, המעשה בבסיס התביעה בוצע בכל מקום והמבקשים היו רשאים להגיש את תביעתם לכל מחוז שיפוט בארץ.