(החלטה, מחוזי ת"א, השופט ישעיהו שנלר): המבקשים הגישו המרצת פתיחה נגד פייסבוק, בעניין חשבון שפתח המבקש 2 בפייסבוק, ששימש אותו בתפקידו כמנכ"ל במבקשת 1. בתובענה, עתרו המבקשים למתן צו שיורה לפייסבוק להשיב להם את השליטה בחשבון ולחשיפת כתובת ה-IP ממנה הופעל החשבון ונתוני פעילות בו. המבקשים המציאו את התובענה לנענע 10 בע"מ, שלשיטתם היא נציגת פייסבוק בישראל. נענע טענה כי אינה משמשת ככתובת להמצאת כתבי בי-דין עבור פייסבוק, אינה נציגתה הרשמית בישראל ומהות הקשר בין השתיים הוא שיתוף פעולה מסחרי למכירת פרסומות בפייסבוק בישראל. נפסק - תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את האופן בו יש להמציא כתב בי-דין בענין עסק או עבודה, לאדם שאינו גר באיזור השיפוט של ביהמ"ש. הפסיקה הרחיבה את תחולת התקנה גם למצבים "חוצי גבולות" על רקע אופן הפעילות של חברות בינלאומיות ובוודאי חברות אינטרנט שהגבולות הגיאוגרפים אינם חלים על עסקיהן. כך ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בחינת ההסכם ואופי הקשר בין פייסבוק ונענע, מעלה כי יש ליתן חשיבות רבה לכך שהזכות שפייסבוק הקנתה לנענע למכור שטחי פרסום באתר פייסבוק בשפה העברית, הינה באופן שאינו בלעדי במובהק. בנוסף, עולה מההסכם כי פייסבוק לא ראתה בנענע גורם בעל השפעה על שיקוליה השונים, או על המדיניות של פייסבוק למי לאפשר פרסום באתר ולמי לא. אמנם מתקיים אלמנט מסוים של פיקוח, אבל אין די בכך כדי להכיר בנענע "מורשה" לפי התקנה. אופי הפיקוח הינו צר ונוגע להיבט מסוים בלבד ביחסים העסקיים בין פייסבוק ונענע ואין בכך כשלעצמו להוות מידה גבוהה של אינטנסיביות בקשר בין השתיים. נענע פעלה לכל היותר כמתווכת וכ"צינור קשר" בין פייסבוק ובין מפרסמים בישראל ואין מקום לראותה כמורשה לקבלת כתבי בי-דין מבחינת התקנות. ההמצאה שבוצעה לנענע 10 אינה כהמצאה לפייסבוק.