(החלטה, מחוזי ירושלים, השופט בן-ציון גרינברגר): ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בירושלים [ע"ח 44804-10-11], שדחה את בקשת העורר לגילוי חומרי חקירה בקשר להליך הפלילי המתנהל נגדו. כנגד העורר, מורה בבית ספר בירושלים, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של מעשים מגונים כלפי מי שהיו שניים מתלמידיו. העורר כפר במיוחס לו. לצורך הפרכת גרסת המתלוננים ומחשש לתיאום עדויות, ביקש העורר להורות על קבלת העתק מרשימת שיחות הטלפון והמסרונים שהוחלפו בין הטלפונים של המתלוננים וכן כל תקשורת מחשבים ביניהם לתקופה שלפני הגשת התלונות. כן ביקש לקבל רישומים אודות המתלוננים בתיקי בתי הספר. נפסק - הבקשה מעמידה זו מול זו שתי זכויות בסיסיות ועקרוניות. מחד, זכות הפרט לשמירה על כבודו ופרטיותו ומאידך, זכותו של הנאשם להכין הגנה מלאה נגד האישומים נגדו. יש לקבל את הערר חלקית. הרישומים הקשורים למתלוננים בתיקי בתי הספר יכולים להוות מרכיב רלבנטי בהגנת הנאשם והם יועברו לעיון בית המשפט, על-מנת לצמצם את הפגיעה בפרטיות.

אין להיענות לבקשת העורר למתן צו גילוי התקשורת שהתקיימה בין המתלוננים עובר להגשת תלונותיהם. עובדת ההגשה בצוותא של התלונות אושרה על-ידי התביעה ואינה זקוקה להוכחה. החיפוש אחר סממנים נוספים של תיאום בין המתלוננים במסגרת התקשורת שלהם בשיחות טלפון, טקסטים ואף תקשורת מחשבים במחשב, דוגמת פייסבוק, הינו פוגעני ביותר לפרטיות המתלוננים ועלול לחשוף חומרים רבים אשר אינם רלבנטיים ועלולים לפגוע פגיעה חמורה בפרטיותם.