(פסק-דין, אזורי לעבודה נצרת, השופט חיים ארמון): התובעת, חברה העוסקת בשיווק פירות וירקות, עתרה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין גזל סוד מסחרי, הפרת חובת אמון, עשיית עושר ולא במשפט ועוד. התובעת טענה כי כל אלו נעשו על-ידי הנתבעת הן בטרם התפטרה מעבודתה והן לאחר שעברה לעבוד בחברה מתחרה. הנתבעת שימשה כמנהלת המכירות של החברה. התובעת טענה לשני סודות מסחריים שהנתבעת עשתה בהם שימוש לכאורה. הראשון, רשימת הלקוחות של התובעת, הכוללת את המידע המדוייק בעניין אופי ההתקשרות עם כל לקוח. השני, התועלת שניתן להפיק מתוכנת ה-SAP של התובעת, יחד עם כל התוספים לתוכנה זו שהותאמו לצרכיה של התובעת על-ידי חברת R.E.L.S מחשוב בע"מ. נפסק - ייתכן שהיה נכון לקבוע שמלוא המידע האצור במחשבי התובעת בעניין כל אחד מלקוחותיה הוא מידע, אשר אם הוכח כי נעשו פעולות לשמור על סודיותו, אמור להיחשב כ"סוד מסחרי" כמשמעותו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. אולם, אין ביטחון בכך, נוכח הגישה הקלה למחשב באמצעות סיסמה כללית, שאינה מאפשרת לקבוע כי התובעת פעלה לשם שמירת המידע בסודיות. בנוסף, ייתכן שהמידע אינו ראוי להיחשב כלל כ"סוד מסחרי" בשל הדינמיות הרבה בענף העוסק במוצרי צריכה יומיומיים, שיש בו עשרות ספקים ועשרות אלפי לקוחות והמחירים בו משתנים מדי יום. בנסיבות אלה, המידע עם ה"ערך המוסף" לגבי כל לקוח, שנאגר המחשב התובעת, מתיישן במהירות רבה מכדי שניתן יהיה להגדיר אותו כ"סוד מסחרי". אף אם היה ביהמ"ש סבור כי התובעת פעלה לשם שמירת סודיות המידע ואף אם המידע עצמו עשוי היה להיחשב כ"סוד מסחרי", הרי שהיה לראות בנתבעת כמי שלקחה עמה את ה"סוד המסחרי", רק אם היתה חלילה לוקחת עמה את קובץ הנתונים המכיל את פרטי המידע האמורים. הנתבעת לא לקחה קובץ כזה. מה שידעה על לקוחות, היא ידעה בעל-פה. ברור כי בהעדר הנתונים ממחשבי התובעת, אין לרשימת הלקוחות כל ערך מוסף. אין לקבל את עמדת התובעת גם בקשר למידע בענין התוספות שהוכנו יחד עם חברת R.E.L.S לתוכנת ה-SAP. חברת R.E.L.S אינה חברה "סודית". כל משתמש בתוכנת SAP יכול לפנות אליה ולבקש הכנת תוספי תוכנה לפי צרכיו. העובדה כי התובעת פנתה לחברה זו קודם, אינה אמורה לשלול מכל ספק אחר בענף הפירות והירקות לרכוש מחברה זו תוספי תוכנה. יש לדחות את טענת התובעת בעניין שימוש בסודות מסחריים.