(החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ניל הנדל): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בת"א, אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סכום כספי. המבקש ממקד את בקשתו לסוגיה אחת, שעניינה העדתו בכינוס וידאו. לטענתו, עדותו נגבתה בניגוד להוראות חוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, משום שלא הוגשה כל בקשה לרשות זרה בגרמניה לחקירתו. לטענתו, סטייה מהוראות הדין היא "עיוות דין" ויש בה לפגוע "באופן חמור בהגנתו". נפסק - דין הבקשה להידחות. אין בבקשה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". סעיף 13(א) לפקודת הראיות קובע כי ביהמ"ש רשאי להורות שעד ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של ביהמ"ש. נפסק כי הקלטת העדות בעזרת מכשור וידאו יכולה לתת תמונה ברורה "פחות או יותר" על מהימנותו של העד. המבקש הוא שעתר להשמיע את עדותו באמצעות כינוס וידאו ממקום מושבו בגרמניה. במישור האזרחי רשאים בעלי הדין להגיע להסכמות ביחס לדיני הראיות שיחולו בעניינם. המבקש לא טען נגד גביית עדותו בביהמ"ש השלום. צדק ביהמ"ש המחוזי עת ראה בהשגה זו כ"הרחבת חזית". הבקשה נדחתה.