(פסק-דין, שלום ירושלים, השופטת תמר בר-אשר צבן): מכשיר הטלפון הנייד של התובעת נמסר לנתבעת לתיקון והוחזר לאחר שכל המידע שנאגר בזיכרון המכשיר נמחק. נפסק - התובעת פנתה וביקשה שלא יימחק המידע השמור במכשיר, גם אם מטעם זה לא יתוקן, אך למרות זאת המידע נמחק. הנתבעת הבהירה מראש שאיננה אחראית לשמירת המידע המצוי במכשיר שנמסר לתיקון ואף אינה אחראית לגיבוי מידע זה. למרות זאת, שעה שהתובעת פנתה מספר פעמים לנתבעת וביקשה שהמידע לא יימחק, היה על הנתבעת לעצור את תהליך התיקון ולהחזיר את המכשיר לתובעת. משלא עשתה כן, הרי שהתרשלה כלפי התובעת. יחד עם זאת, הפיצוי שנתבע מופרז. לא הובאה כל ראייה ממשית לנזק או באשר להיקף המידע שנשמר במכשיר ונמחק. אף לא הובאה ראיה כי מדובר במידע שאינו ניתן לשחזור במאמץ סביר.

ניתן לומר שהיום מצויה בתחום ידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש העובדה שמכשיר טלפון מהווים מעין "מאגר מידע פרטי נייד" של בעליהם, אך עדיין, אין בכך ללמד בהכרח על היקף המידע ששמרה התובעת ועל הקושי הכרוך בשחזורו. העובדה שהתובעת לא טרחה לדאוג לגיבוי של כל המידע שהיה אגור במכשיר, לא רק מצביעה על רשלנות תורמת מצדה, אלא מחלישה את טענתה באשר לחשיבות המידע. המידע הנאגר בכל אותם מכשירים ממוחשבים, גם עשוי להיעלם כמעט בהרף עין. מסיבה זו, במקביל להתפתחות הטכנולוגית, גם מתפתחים אמצעים רבים לגיבוי כל המידע ואף ישנה מודעות רבה לצורך באותם גיבויים. ניתן לגבות בנקל מידע השמור באותם מכשירים באמצעות אתרי אינטרנט המספקים שירותי גיבוי, שמירת המידע במחשבים אישיים, בתקליטורים חיצוניים, באמצעות disk on key ועוד אינספור אמצעים פשוטים, זמינים וזולים. חזקה על מי ששומר במכשיר הנייד מידע כה חשוב, שגם ידאג לגבותו. הנתבעת תשלם לתובעת 5,000 ש"ח והוצאות בסך 1,000 ש"ח.