(פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופטת לימור ביבי-ממן): תביעה להשבת תשלום ששילמה התובעת לנתבעת עבור חופשה אשר לא מומשה על-ידה. נפסק - התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי תנאי לכריתת הסכם ההזמנה עם הנתבעת הינו אישור טלפוני באמצעות נציגיה. הנתבעת הציגה את מסך סיום ההזמנה של התובעת, בו הובהר לה מפורשות כי אישור ההזמנה יבוצע בדוא"ל ובמסרון. הנתבעת היתה רשאית לקבל את הצעת התובעת באמצעות משלוח מסרונים והודעות דוא"ל. דרך הקיבול הינה בשני האמצעים הללו ולא באחד מהם. התובעת לא קיבלה כל הודעת דוא"ל, הואיל והקישה כתובת שגויה. ביהמ"ש לא שוכנע כי הודעה כזו נשלחה על-ידי הנתבעת. הנתבעת לא הציגה כל תיעוד למשלוח הודעה כאמור ויתרה מכך, לו אמנם הכתובת היתה שגויה, הרי שהנתבעת היתה מקבלת הודעת שגיאה לפיה המשלוח לא צלח. המסרונים, ככל שנשלחו על-ידי הנתבעת, לא התקבלו במכשיר הטלפון הנייד של התובעת (עם זאת, אין תיעוד אם הקו היה חסום לקבלת שירותי תוכן). לפיכך, לא הוכח כי הנתבעת שלחה לתובעת הודעת דוא"ל ובנוסף, ככל ששלחה הודעות טקסט לתובעת, הרי שהתובעת לא קיבלה הודעות אלו. הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי שלחה לתובעת הודעת קיבול בדרך הנקובה בהסכם ההתקשרות ומשכך, כשלה מלהוכיח את קיומו של הסכם תקף בינה לתובעת. אין לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את מלוא סכום הזמנתה, הואיל והתנהלות התובעת לקתה באשם תורם.