(החלטה, שלום טבריה, השופטת אילונה אריאלי): בקשת התובע להתיר שמיעת עדי התביעה באמצעות Video Conference מירדן. מדובר בתביעת נזקי גוף שנגרמו לתובע עת עבד בישראל. התובע, תושב רצועת עזה, טוען שהמצב לא מאפשר להשיג היתר כניסה לישראל. נפסק - המקור הנורמטיבי לגביית עדות אדם מחוץ לתחום שיפוטו של ביהמ"ש מצוי בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. הסמכות מכוח סעיף זה פורשה ככוללת את האפשרות להורות על מתן עדות בהיוועדות חזותית. על ביהמ"ש לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב, האם העדות הנדרשת רלבנטית והאם קיימת סיבה טובה המונעת את הופעת העדים לחקירה בישראל. בענייננו מדובר בעדותו של התובע עצמו ומתקיימים בו התנאים המצדיקים גביית עדותו בכינוס וידאו. בעניין אמירה פרג', בו נדון מקרה דומה, לא פסל ביהמ"ש את הפרוצדורה של כינוס וידאו, אך העלה את האפשרות שהעדים יעידו בדרך זו ממדינה נייטראלית (ולא מרצועת עזה), לשם הבטחת קיומו של משפט נאות וראוי. ירדן היא מדינת חוק, בעלת יחסים דיפלומטיים עם ישראל ואין מניעה שנציגי הצדדים בתיק זה ייכנסו לתחומה ויהיו נוכחים בעת מתן העדות. הבקשה התקבלה.