(פסק-דין, מחוזי מרכז, השופטת אסתר שטמר): הפרת זכויות יוצרים בתוכנת הניווט iGo המיועדת למכשירי iPhone. התוכנה משלבת תוכנה הידודית לאיתור המשתמש ומפות גיאוגרפיות דיגיטליות. לטענת התובעות, הנתבעים הפרו את זכויותיהן בתוכנה בדרך של העמדת עותקים פרוצים שלה באתר אינטרנט (sources.co.il או sourcesil.com). נטען כי הקבצים נשמרו באתרי אחסון או שיתוף קבצים, כשהנתבעים פעלו להפצת קישורים עמוקים לקבצים. נפסק -

• תוכנת מחשב היא "יצירה ספרותית" כהגדרת חוק זכות יוצרים, לכן זכאי בעל הזכות להגנות הכלכליות המנויות בחוק. מאידך, יוצרי תוכנת מחשב אינם יכולים ליהנות מן הזכות המוסרית בה. התובעות אוחזות בזכות היוצרים בתוכנה, הואיל ושמן וסמלן המסחרי מופיע ברישיון השימוש ללקוח הקצה (מכוח החזקה בסעיף 64(1) לחוק) וכן מכוח הזכות לשימוש ייחודי של בעל סימן מסחר רשום (הסימן iGo). העמדת עותקים פרוצים של התוכנה לשימוש גולשי האתר, מהווה הפרת זכות יוצרים.
• הנתבע 1 אחראי באופן ישיר להפרת זכות היוצרים של התובעות. הנתבע הוא ממנהלי האתר (sources.co.il), טכנאי וכתב. הנתבע הודה ברוב העובדות שנטענו נגדו, לרבות פרסום הודעות ביחס לתוכנה וכן כי הוריד את התוכנה והעלה אותה לאתר Rapidshare. הנתבע נתן לקובץ התוכנה את שמו ולא שלל כי הוסיף את הסיומת Sources.
• הורדת התוכנה למחשב הנתבע 1, ללא הרשאת התובעות, מפרה את זכות ההעתקה ביצירה. העמדתה לרשות משתמשים אחרים מהווה הפרה נוספת. באשר למאגרי המפות הדיגיטליות, אין מחלוקת כי לאחת מהודעותיו צירף הנתבע קישורים להורדת קבצי המפות. הנתבע 1 אישר כי המילה הראשונה בכל קישור היא "crack", כלומר שבירת התוכנה המקורית. אין לקבל את טענות הנתבע כי העתיק את הלינק ואת התוכנה מאתרים אחרים.
• הנתבע 1 ידע גם ידע כי מדובר בתוכנה לא חוקית. טענתו כי לא ידע שמעשיו אסורים - היתממות היא. לזכות הנתבע, אדם צעיר, יש לומר שהשתדל לומר אמת. גם בהעלאת התוכנה לאתר, עת תאר במפורש כי התוכנה פרוצה, גם בתיאורו שלו ושל האחרים באתר, כאשר נרשמו בשם מלא. יש להניח כי גילו הצעיר, יחד עם חוסר נסיונו, הם שדחפו אותו להפרה. אין בכך ניחומים לתובעות, המנסות להילחם בתופעת הפריצות וההעתקות. אך יש בכך הבהרה ברורה לבעלי הידע הנכונים "לשתף" אחרים בגילויים שלהם, כי לא יינקו מעוולת הפרת זכות יוצרים, אם יתברר ששלחו ידם בה.
• הנתבע טען כי לא ניתן היה לעשות שימוש בקובץ שהעלה לאתר, ללא התיקון שהוסיף הנתבע 3. בהקשר זה תקף את סרטוני התובעות וטען כי אינם מוכיחים כי התוכנה פעלה. עיון בסרטונים אכן מעלה מספר תהיות והמסקנה מכך היא שאין בהם כדי להוכיח כי הקובץ עבד. אין בכך כדי לסייע לנתבע, שכן הודאתו ותגובות הגולשים לאחר העלאת הקובץ, מלמדות כי התוכנה עבדה.
• הנתבע 2 הוא מבעלי האתר, מנהל ראשי, טכנאי ראשי ומו"ל. לטענתו, היה מעורב רק בפן הטכני של ניהול האתר וכי בחודש יוני 2009 העביר את השליטה הבלעדית לנתבע 3. עוד טען, כי היה על התובעות לפעול לפי נוהל "הודעה והסרה". אין לקבל טענה זו. נוהל "הודעה והסרה" טרם זכה לתוקף חוקי בישראל. בניגוד לפסיקה בה יושם הנוהל, אין מדובר בהפרה שבוצעה על-ידי גולש אנונימי, אלא על-ידי כתב ממנהלי האתר. דוקא ראוי לאמץ נוהל זה ולו על-מנת להפחית את הנזק שנגרם מההפרה. בעל הזכות הנפגע אינו יכול לשקוט על השמרים בראותו הפרה ולתבוע את נזקיו מיד בביהמ"ש. אולם טרם חלה חובה חוקית כזו.
• התובעות סבורות כי אחריות הנתבע 2 נובעת מהיותו מבעלי האתר. החוק הכיר בדוקטרינת ההפרה התורמת. ובפסיקה שניתנה באחרונה הכיר ביהמ"ש העליון בדוקטרינת ההפרה התורמת בדיני זכויות יוצרים. בדיקת התנאים לכך מעלה כי לנתבע 2 לא הייתה מודעות בפועל להפרות וכן כי לא הוכח כי פעל באופן אקטיבי לקידום ההפרות. פעולות הנתבע 2 אינן עולות כדי הפרה תורמת של זכויות יוצרים.
• מספר הצופים בהודעות באתר אינו מלמד על מספר העותקים הפרוצים של התוכנה שהורדו על-ידי הגולשים. אין סיבה לקבל את ההנחות הבלתי מבוססות שביסוד החישוב שערכו התובעות לכן הנזק הממשי לא הוכח.
• ההפרות שבוצעו מהוות מסכת אחת של מעשים. ההפרות בוצעו ביצירה אחת (התוכנה) וברצף אחד של מעשים. המפות הדיגיטליות מהוות חלק אינטגרלי מהתוכנה, שכן אין להם קיום עצמאי ולא ניתן לנווט באמצעותן ללא התוכנה. הנתבע 1 הפר את זכויות התובעות פעם אחת בלבד. ההפרה הייתה בוטה, אך משכה לא היה ממושך והיא לא נעשתה בכוונת זדון או לצורך מסחרי. הנתבע 1 יפצה את התובעות ב- 30,000 ש"ח וישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

עדכון: ביום 26.6.2013, במסגרת ערעור שהגישו התובעת על פסק-הדין, קבע ביהמ"ש העליון (השופטים גרוניס, דנציגר וסולברג), כי הוא מוכן לקבל את קביעת ביהמ"ש המחוזי כי מעשיו הבלתי חוקיים של המשיב 1 היו בגדר "מסכת אחת של מעשים". עם זאת, קבע ביהמ"ש כי הפיצוי שנפסק נמוך יתר על המידה והעמיד את סכום הפיצוי על 80,000 ש"ח ואת סכום ההוצאות ושכר הטרחה על 20,000 ש"ח {ע"א 7950/11 NAV N GO KFT ואח' נ' דמיטרי גולצמן ואח'}.