(פסק-דין, אזורי לעבודה באר-שבע, השופטת יהודית הופמן-גלטנר): תביעה שהגישה מעסיקתו של הנתבע, לחייבו בפיצויים בגין הפרת חובות החלות עליו מכוח יחסי העבודה בין הצדדים, מכוח חוק עוולות מסחריות וכן להחזר שכר ששולם לו. התובעת היא בעלת משרד הפרסום "שביט" והנתבע עבד אצלה תקופה מסוימת כמעצב גרפי. התובעת טענה כי הנתבע השתמש בכלים של התובעת על-מנת לקדם את עסקו הפרטי. בין היתר למדה זאת התובעת מעיון בקבצים על "שולחן העבודה" במחשב הנתבע ומעיון בתא הדוא"ל האישי שלו, שלטענתה היה פתוח על המסך. נפסק - התובעת צירפה לתביעתה העתק הודעות דוא"ל שנשלחו מתיבת הדוא"ל הפרטית של הנתבע, מהן ניתן ללמוד לגירסתה על התנהלותו הפוגענית כלפיה. הנתבע הגיש בקשה להוצאת ראיות אלו וביה"ד קבע, בהחלטת ביניים [מיום 5.9.2010 - באדיבות המאגר המשפטי נבו], כי לא הוכח שהמסמכים הושגו בדרכים לא חוקיות (אלא מדובר במסמכים שנשלפו ממחשב התובעת ויש לאפשר לה להוכיח פגיעה בזכויותיה). אכן, על-פי פס"ד איסקוב, נאסר על מעביד לקיים מעקב של נתוני תקשורת או תוכן על השימוש שעושה עובד בתיבה האלקטרונית הפרטית שלו ונאסר עליו לחדור לתיבה הפרטית ולתוכן תכתובת הדוא"ל של העובד במסגרתה, אלא בהסכמתו. יחד עם זאת, פסק-הדין בעניין איסקוב נחתם לאחר שניתנה החלטת ביה"ד ולאחר סיום שמיעת הראיות, לכן אין להחיל במקרה זה את ההלכות החשובות שנקבעו שם באשר לכניסת מעביד לתיבה אישית של עובד. לגוף הדברים נקבע כי לא הוכח קיומו של סוד מסחרי בר הגנה של המעסיקה וגזילתו על-ידי העובד, לכן התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח חוק עוולות מסחריות. נקבע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב כלפי התובעת, שעה שביצע עבודות פרטיות עבור עיריית ב"ש, שהיתה לקוחת התובעת, בה בשעה שהוא עובד עבור התובעת (באמצעות משאביה של התובעת - המחשב בבית העסק ותוכנות ברישיון מסחרי שרכשה). הנתבע אף פרסם בעמוד הפייסבוק שלו עבודות שעוצבו על-ידי התובעת, תוך שהוא מנכס אותן לעצמו. הנתבע יפצה את התובעת ב- 15,000 ש"ח.