(הכרעת-דין, שלום עכו, השופט משה אלטר): הנאשם עבד כמנהלתן בחברה שהעניקה שירותי גבייה למספר מועצות מקומיות בגליל והיה אחראי על הפקת נתונים ממחשבי המועצות המקומיות בהן עבד מטעם החברה. בכתב האישום נטען כי במספר הזדמנויות חדר הנאשם למחשב החברה לאוטומציה בע"מ (המספקת שירותי מחשוב לרשויות מקומיות) וזייף לכאורה את הרישומים בנתוני חובות הארנונה של אביו ואחיו. הנאשם הואשם בקבלת דבר במרמה, זיוף מסמך וחדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת. נפסק - פעולות הפחתת החוב בוצעו על-ידי משתמש שמספרו 99, אך אי אפשר לדעת בוודאות שהוא זה שביצע את הפחתת החוב, שכן יכול אדם אחר, שיודע את הסיסמא של משתמש זה, להיכנס למחשב תוך שימוש בסיסמא של משתמש זה. לא הובאה כל ראיה ישירה הקושרת את הנאשם לביצוע פעולות הפחתת החוב. כל שיש הוא ראיות נסיבתיות, אך אין באלו כדי להביא לקביעה כי הנאשם ביצע את המעשים המיוחסים לו. לא הובאה ראיה שהנאשם ידע את הסיסמא של משתמש 99 ו/או שיכול היה לדעת אותה, אלא שהדבר אף לא נטען בכתב האישום ובסיכומי ב"כ המאשימה. מתעורר ספק סביר האם הנאשם הוא שביצע את פעולות הפחתת החוב. הנאשם זוכה מהמיוחס לו, מחמת הספק.

עדכון: ביום 8.12.2011 קיבל ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטים ברלינר, גריל וטובי) את ערעור המדינה וביטל את הכרעת הדין דלעיל, לאחר שקבע כי די בראיות הנסיבתיות שהובאו כדי לבסס את הרשעתו של הנאשם מעבר לספק סביר. הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום והדיון הוחזר לצורך טיעון לעונש ומתן גזר-הדין {ע"פ 47268-08-11 מדינת ישראל נ' מחמוד}.

ביום 23.4.2013 נגזר-דינו של הנאשם למאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים וקנס בסך 4,000 ש"ח. ערעור שהגיש הנאשם על גזר-הדין - נדחה {עפ"ג 24712-05-13 מחמוד נ' מדינת ישראל}.