(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת ד"ר דרורה פלפל): עילת התביעה בטענה להפרת זכויות יוצרים בשידור משחקי אליפות העולם בכדורגל לשנת 2006. התובעת רכשה את הזכויות הבלעדיות לשידור המשחקים בישראל ולמסחור השידור לגופים שונים. הנתבעת עוסקת, בין היתר, בתחום החשמל והאלקטרוניקה. התובעת טענה כי הנתבעים רכשו כרטיסים מקודדים המאפשרים פענוח שידור לוויני של משחקי המונדיאל על-ידי ערוץ ירדני ומכרו את הכרטיסים הללו באמצעות מתקינים מטעמם, ללקוחות בישראל, תמורת 500 ש"ח לכרטיס. לטענת התובעת, מכירת הכרטיסים המקודדים המאפשרים פענוח שידור לווין מקודד, עולה כדי הפרת זכויות היוצרים שלה בשידור משחקי המונדיאל בישראל. הנתבעים כפרו בכל טענות התובעת וטענו כי רכשו כרטיסים חכמים מנציגים רשמיים של רשתות שידור זרות בישראל, לצורך קליטת עשרות ערוצים זרים המשודרים ברשתות הללו וללא כל קשר לשידור משחקי המונדיאל. נפסק - 

• לאור פסיקתו המפורשת של ביהמ"ש העליון, בשינויים המחוייבים, המסקנה היא כי שידורם הטלוויזיוני של משחקי המונדיאל מוכר כיצירה מוגנת לפי חוק זכות יוצרים.
• התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי הועברו אליה זכויות היוצרים בשידור בישראל של משחקי מונדיאל 2006.
• לתובעת קמה זכות בלעדית בשידור משחקי מונדיאל 2006, גם בשפה הערבית, ככל שהשידור נעשה בתחומי מדינת ישראל ועל אף שלא הוענקה לה בלעדיות לגבי השידור בשפה זו, נוכח סעיף הבלעדיות הטריטוריאלית הכללית הגורפת לשידור המשחקים, שניתנה לתובעת בתחומי מדינת ישראל.
• טלראן אישרה כי היא מכרה, למטרה מסחרית, כרטיסים שאפשרו את פענוח השידור המקודד של הערוצים הזרים ART ו- MNET ורק בדרך זו נקלטו שידורי אותם ערוצים בתחומי מדינת ישראל, שכן לא כל אחד שיש לו צלחת לווין יכול היה לקלוט אותם אלא באמצעות אותם כרטיסים מקודדים.
• הכרטיסים נמכרו החל משנת 2003, כשלוש שנים עובר למשחקי מונדיאל 2006, כשהמנוי מחודש על-ידי טלראן מדי שנה. ניתן להסיק שמשחקי מונדיאל 2006 אמנם שודרו במסגרת שידורי הערוצים הזרים הנ"ל. הוכח גם שטלראן ידעה שהכרטיסים שהיא מוכרת מאפשרים את קליטת השידור של משחקי המונדיאל ואף עשתה "קידום מכירות" שיצאה במבצע לתקופת המונדיאל.  טלראן אף הייתה מודעת לכך שהתובעת מחזיקה בזכויות שידור בקשר למשחקי המונדיאל.
• טלראן הפרה באופן אקטיבי את זכות היוצרים של התובעת בשידור משחקי מונדיאל 2006 בתחומי מדינת ישראל. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי התקיימו אצל מי מהנתבעים 2-4, באופן אישי, יסודות האחריות הנדרשים בגין הפרת זכויותיה והרושם המתקבל הוא שהם נתבעו אך בשל מעמדם כאורגנים בטלראן. בכל אין די והתביעה נגד הנתבעים 2-4 נדחית.
• הואיל והוכח כי טלראן הייתה מודעת לכך שהתובעת מחזיקה בזכויות שידור בקשר למשחקי המונדיאל, יש לדחות את טענתה כי עומדת לה הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 8 לחוק זכות יוצרים.
• אין לקבל את טענת טלראן כי עומדת לה הגנת תקנת השוק, כמפורט בסעיף 34 לחוק המכר, ולו מן הטעם שהיא לא הוכיחה, עובדתית, את רכישת הכרטיסים מנציגי הערוצים הזרים.
• לפי הסיכומים מטעמה, מכרה טלראן 120 כרטיסים בשנים 2004-2009. אם לשפוט לפי השיחה שהוקלטה, הרי שנמכרו כ-5,000 כרטיסים בתקופת המונדיאל. יש לקבוע על דרך האומדנה כי הנתבעת 1 מכרה 2,500 כרטיסים בתקופת המונדיאל, תוך הפרת זכויות היוצרים של התובעת בשידור המשחקים. סכום הפיצוי המגיע לתובעת יחושב על-ידי מכפלת מספר הכרטיסים שנמכרו (2,500) ב- 500 ש"ח רווח ממכירת כל כרטיס. הנתבעת 1 תשלם לתובעת פיצוי בסך 1,250,000 ש"ח.