(החלטה, שלום נצרת, השופט ערפאת טאהא): בקשה להתיר את גביית עדותם של עדי התביעה, המתגוררים ברצועת עזה, באמצעות כינוס וידאו. נפסק - כלל יסוד הוא כי העדת עדים צריך שתיעשה בפני ביהמ"ש הדן בעניין, לנוכח החשיבות הקיימת להתרשמותו הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים. חריג לכלל זה נמצא בסעיף 13(א) לפקודת הראיות. המגיש בקשה לפי סעיף זה יידרש להראות כי הבקשה הוגשה בתום-לב, שהעדויות שמבקשים לשמוע בכינוס וידאו הן רלבנטיות לבירור המחלוקת וכי קיימת סיבה טובה המונעת מהעד להתייצב לעדות בישראל. בפסיקת ביהמ"ש העליון מסתמן תהליך של הגמשת הכללים להחלת סעיף 13 והרחבת גדר המקרים בהם יתיר ביהמ"ש גביית עדות דרך אמצעים טכנולוגיים, לרבות דרך כינוס וידאו. במקרה דנן, עדויות המבקשים ועדיהם חיוניות ומהותיות לקביעת הנסיבות שבהן קיפחה המנוחה את חייה. על-אף רצון המבקשים לעמוד בפני ביהמ"ש, נאסר עליהם על-ידי המדינה להיכנס לתחומה, לאור היותם תושבי רצועת עזה. התנאים שהתגבשו בפסיקה לצורך מתן היתר לגביית עדות באמצעות כינוס וידאו מתקיימים במקרה דנן ואף ביתר שאת, שכן מדינת ישראל, בעלת הדין של המבקשים, היא המונעת מהם להיכנס לתחומי המדינה. הבקשה התקבלה.