(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים חיות, פוגלמן ועמית): ערעורים על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [א 1094/03], במסגרתו נדחתה תביעת המערערים. במהלך השנים פירקו הצדדים להליך את השותפות העסקית ביניהם וחתמו על הסכם פירוד וכתבי ויתור. המערערים טענו כי המשיבים הפרו את ההסכמים וכן את זכויות היוצרים שלהם בתוכנה לניהול פוזיציות ובקרה באופציות מעו"ף. נפסק - המערער טען כי לא העביר את זכויות היוצרים בתוכנת המעו"ף, שכן העברת הזכויות הייתה כפופה לתשלום תמלוגים ומותנית בתשלומים אלו. דין הטענה להידחות. הסכם הפירוד לא מותיר מקום לספק כי המערער העביר את כל הזכויות בתוכנה למשיבה 1 וכי הזכות שנותרה למערערים היא לקבלת תמלוגים בלבד. המערערים לא שמרו בידיהם את קוד התכנות המקורי, מה שמחזק את הטענה כי "נפרדו" מזכויות היוצרים שלהם כנגד הזכות לתמלוגים. המערער חזר וטען כי תוכנת המעו"ף הועתקה לתוך התוכנה בה עשתה שימוש המשיבה 3. המחלוקת בשאלת ההעתקה אינה נדרשת להכרעה, הן בשל העברת זכויות היוצרים בתוכנה למשיבים והן נוכח כתבי הויתור. הואיל ולאחר חתימת הסכם הפירוד לא נותרו בידי המערערים זכויות יוצרים, הרי שהמשיבה 3 הייתה רשאית ממילא להמשיך לפתח את תוכנת המעו"ף ולהתאימה לצרכי השוק המשתנים.

על-מנת לבחון אם בוצעה העתקה מפרה של זכויות יוצרים, השאלה המרכזית הינה קיומו של דמיון מהותי. ביהמ"ש קמא מצא לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, שקבע כי בשל היעדרו של קוד התכנות המקורי/גרסת הבסיס של תוכנת המעו"ף, אין אפשרות מקצועית להשוות בין שתי התוכנות. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה המתבססים העדפת מומחה אחד על פני אחר, במיוחד כאשר מדובר במומחה מטעם ביהמ"ש. נכונה טענת המערער כי המומחה גלש לנושאים שבמשפט, להבדיל מקביעות שבעובדה ובמקצעויות. עלה בידי המערערים להצביע על מספר אינדיקציות התומכות בטענתם להעתקת התוכנה. מנגד, דומה כי יש ממש בטענת המשיבים כי גם אם שולבו בתוכנה בתחילת הדרך חלקים מתוכנת המערערים, הרי שבמהלך הזמן בוצעו בה שינויים דרסטיים ותוספות רבות, עד כדי שלילת יסוד ההעתקה. כאמור, אין צורך להכריע אם אכן הועתקו חלקים מתוכנת המעו"ף לתוכנת המשיבה 3 ומהו קו הגבול בין שדרוג של תוכנה קיימת עד שהיא "מסיימת את חייה" אם בכלל, לבין תוכנה חדשה לחלוטין. משלא עלה בידי המערער לסתור את תוקפם של כתבי הויתור, דין הערעור להידחות.