(פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטים ברלינר, קרא וסוקולוב): ביהמ"ש השלום בת"א הרשיע את המערער בריבוי עבירות לפי ס' 214(ב3) לחוק העונשין (החזקת פרסום תועבה ובו דמות קטין), לאחר שהחזיק ברשותו 30 קבצי מחשב של תכנים פדופיליים, אותם הוריד ושמר במחשבו, צפה בהם וצרב אותם לתקליטור. על המערער נגזרו חודשיים מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח [ת"פ 14939-08-08]. הערעור נסוב על רכיב המאסר בפועל בלבד. נפסק - אין מקום להתערבות ביהמ"ש. באשר לחומרת העבירה ואופייה, צדק ביהמ"ש קמא ששם את הדגש על הנזק שצפון בתופעה לכלל הקטינים ועל המסר הגלום בכך שהמחוקק ראה לנכון לחוקק את העבירה נושא האישום. המחוקק אכן מצא לנכון לאפשר חדירה לתחום הפרט בנושא זה. המשטרה מגיעה אל אנשים דוגמת המערער בעקבות תלונה שהתקבלה מגוף חוקר כלשהו (האינטרפול במקרה זה). הערעור נדחה.