(הכרעת-דין, שלום חיפה, השופט זאיד פלאח): כתב האישום ייחס לנאשם, ששימש כשוטר במועדים הרלבנטיים, ביצוע עבירות של החזקת פרסומי תועבה ובהם דמויות קטינים. לפי האישום, הנאשם שמר והחזיק במחשבו 25 סרטים הכוללים תכנים פדופיליים, אותם אסף ממקורות שונים ברשת האינטרנט. הנאשם הודה בהחזקת פרסומי התועבה, אך טען כי החזקת הפרסומים נעשתה באקראי ובתום לב. נפסק -

• סעיף 214(ב3) לחוק העונשין קובע הגנה למי שהחזיק פרסום תועבה ובו דמות קטין, לפיה לא ניתן להרשיע אדם אם ההחזקה נעשתה באופן אקראי ובתום לב. על המדינה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם החזיק פרסום תועבה ומרגע שעמדה במשימה זו, עובר נטל ההוכחה לנאשם. עליו להוכיח, ברמה של מאזן הסתברויות, כי מדובר בהחזקה אקראית ובתום לב. אין מדובר בסייג לאחריות פלילית, אלא ברף הגנה. ממילא, לא הוכיח זאת הנאשם. 
• הנאשם טען כי הוא משתמש ברשת אלחוטית לא מאובטחת, שכל העובר בסביבה יכול להתחבר אליה ולהוריד סרטים. סרטי הפדופיליה שהורדו באמצעות כתובת ה- IP של הנאשם ושהיוו את העילה לפתיחת החקירה, יכול והורדו על-ידי אדם אחר. אולם, בעת תפיסת מחשבו של הנאשם, נמצא שהוא מחזיק ב-25 סרטי פדופיליה.
• במחשב הנאשם נמצאו סרטי פדופיליה במספר תיקיות שונות, שאינן התיקיות המקוריות אליהן הורדו הסרטים. כלומר, בוצע שינוי של מקום התיקיות. פעולה זו משליכה על טענת הנאשם שההחזקה נעשתה בתום לב ובאקראיות ולמעשה מפריכה טיעון זה. העברת הסרטים למיקום אחר מעידה על פעולה מכוונת, שנועדה ככל הנראה להסתיר את החומר הפדופילי ולהקשות על גילויו. אין לקבל את טענת הנאשם לפיה התיקייה הנוספת שפתח היוותה מעין תיקיית זבל, לשם העביר סרטים שלא חפץ בהם.
• החזקת סרטי פדופיליה עלולה לעודד אחרים ליצור סרטים מעין אלו, תוך ניצול והתעללות מינית בקטינים. הקלות שבגישה לאתרי אינטרנט והורדת סרטים בהם שותפים קטינים, הביאה את המחוקק לחקיקה המגבילה חופש זה ועדיין קיים קושי בגילוי האנשים המחזיקים פרסומי תועבה אסורים.
• הנאשם ידע לחפש סרטי פדופיליה, תוך שימוש במונחי החיפוש המתאימים ולאחר הורדתם ידע להסתירם במחשבו. הנאשם ידע שהחזקת הסרטים מהווה עבירה ובמקום להימנע מכך בחר להורידם ולשמרם במחשבו. מעשי הנאשם רחוקים מלהיות תמי לב והחזקת הסרטים רחוקה מלהיות אקראית. נדחתה טענת הנאשם לפיה נעשתה בתיק אכיפה בררנית והוא הורשע במיוחס לו.