(פסק-דין, שלום תל-אביב, השופט דן מור): תביעה לפיצוי בגין לשון הרע. התובע, איש שיווק בתחום האלקטרוניקה, פוטר מעבודתו בנתבעת לאחר 10 שנות עבודה. הנתבעים שלחו הודעת דוא"ל ל-27 אנשי קשר בחברות בחו"ל, העוסקות בתחום האלקטרוניקה, בה נאמר כי התובע סיים את עבודתו "בשל סיבות אשר אנו מעדיפים שלא לפרט". נפסק - נוסח ההודעה עשוי להתפרש כך שהחברה מבקשת, מטעמיה, להימנע מליתן פרטים בשאלת סיבת הפיטורין. הקורא הסביר, בקוראו את ההודעה, אינו יכול שלא לתהות מהו הגורם לפיטורין, שבגין חומרתה הנרמזת מבקשת הנתבעת להימנע מלגלות את הדברים. הרי רק באם מדובר בנסיבות יוצאות דופן, נולד הצורך להימנע מלגלותן. הרמז הוא ברור: גילוי הנסיבות יהיה בו כדי לפגוע בתובע. יש בפרסום כדי להשפיל ולבזות את התובע ולפגוע בו, בעתיד, במשלח ידו. באשר לטענת "אמת דיברתי" שהעלו הנתבעים, הרי שהאמת העובדתית אינה מכוונת לשאלת הפיטורין אלה לנסיבות שהנתבעים מעדיפים שלא לפרט. העוולה בוצעה, בפועל, על-ידי הנתבעים 2-3, הם כותבי ההודעה. כאשר ההודעות נשלחו בשם הנתבעת ולקידום עיסוקה, מוטלת החבות על התאגיד וכשהפרסומים נוסחו, נכתבו ונשלחו על-ידי הנתבעים 2-3, חבים הם בגין העוולה באופן אישי. הנתבעים יפצו את התובע ב- 70,000 ש"ח וישאו בהוצאותיו בסך 30,000 ש"ח.