(פסק-דין, מחוזי תל-אביב, השופטת ענת ברון): התובע הינו או היה לקוח של הנתבעות, חברות הסלולר פרטנר ופלאפון. הנתבעות שומרות, במאגרי מידע ממוחשבים, רישום של פרטי השיחות שעורכים לקוחותיהן. התובע עתר לצו עשה, המורה לנתבעות למחוק ממאגרי המידע את הרישומים הנוגעים לשיחות שביצע באמצעות מספרי הטלפון שברשותו. התובע טען כי הרישום נחוץ לנתבעות לצרכי חיוב וכי עם הסדרת התמורה, אין להן עוד צורך במידע זה. הנתבעות טענו כי מאגרי המידע מהווים נדבך חשוב בפעילותן העסקית וכי המידע משמש אותן לצרכים רבים. נפסק -

• בהוראת בית המשפט, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו במחלוקת נשוא התובענה. לפיה, כל עוד רישומי השיחות נשמרים במאגרי המידע לצרכים לגיטימיים של הנתבעות ותוך נקיטת אמצעי זהירות למניעת שימוש לרעה במידע, אין יסוד לחייבן למחוק מידע זה ממאגריהן. הובהר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי רישומי השיחות כוללים מידע שבצנעת הפרט.
• השימוש שעושות הנתבעות ברישומי השיחות הוא רב ומגוון. היועמ"ש אף ציין כי לגופים המספקים שירותי תקשורת סלולרית, יש צורך ברור בשמירת המידע על השירותים שנתנו במהלך ניהול עסקיהם. לטעמו, יש גם אינטרס ציבורי בשמירת המידע, לצורך חקירה ומניעת עבירות, על-ידי משטרת ישראל ורשויות המס. הצורך ברישומי השיחות אינו מתמצה ביחסי הנתבעות עם לקוחותיהן והוא דרוש לנתבעות על-מנת לעמוד בחובות גילוי ודיווח הקבועות בחוק. אין בכך כדי לקבוע מסמרות בנוגע להיקף המידע הדרוש לנתבעות או התקופה בה יש לשמור מידע זה.
• התובע טען כי הצו המבוקש דרוש לו לשם הגנה על פרטיותו. התקדמות הטכנולוגיה מאפשרת לגופים מסחריים לאסוף, לאחזר ולשמור כמויות אדירות של מידע ביחס לשירותיהן, המכיל גם פרטים שבצנעת הפרט. עצם שמירת המידע ובפרט השימוש בו, טומן בחובו סכנה לפגיעה בזכות לפרטיות. אולם, פרט לאינטרס הלגיטימי של הנתבעות בניהול מאגרי המידע, יש בצידו של איסוף המידע תועלת בלתי מבוטלת גם ללקוחות ולציבור בכללותו.
• דומה כי במציאות הכלכלית והמסחרית שבה אנו חיים, ניהול ושמירה של מידע הנאסף אגב מתן שירות ללקוח, מהווה כלי ראשון במעלה לייעול השירות מצד אחד ולביקורת פנימית והתייעלות עסקית מצד שני. ניהול מאגר מידע המכיל מידע שבצנעת הפרט הוא מותר כשלעצמו, כאשר רק שימוש במידע למטרה אחרת מזו שלשמה הוקם המאגר הוא שאסור.
• ניהול מאגר מידע, מעצם טיבו וטבעו, טומן בחובו סכנה לדליפת מידע ולשימוש לרעה בו. אף על פי כן, המחוקק הכיר בתועלת שבניהול מאגר מידע ועל-כן התיר שמירת מידע רגיש, בכפוף לפיקוח על אופן השימוש וההגנה על המידע. החשש שמביע התובע, מפני דליפת רישומי השיחות מהמאגר, כשלעצמו, אינו מזכה אותו בסעד המבוקש. התביעה נדחתה.