(פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט אילן איטח): תביעה לפיצוי כספי ולמתן צו המונע מהנתבעים להמשיך ולהעסיק את הנתבע 2, עובד לשעבר של התובעת, והמחייב את הנתבעים להשיב לתובעת את סודותיה המסחריים שהשיגו לכאורה שלא כדין. החברות נשוא ההליך עוסקות בייבוא, ייצור, שיווק ומכירה של מערכות מדידה ושקילה והן מתחרות זו בזו. בין היתר, טענה התובעת כי הנתבע 2 גזל את סודותיה המסחריים, לרבות רשימת לקוחות, ספקים, מחירים וחומר טכני, במהלך תקופת עבודתו ובהנחיית הנתבעים. עוד נטען כי הנתבע 2 צרב על-גבי תקליטור חומר טכני רב בקשר למוצרי התובעת ושיטות עבודתה וכן הכין קובץ אקסל עם שמות לקוחות התובעת ופרטי ההתקשרות עמם והעביר הקובץ לידי הנתבעים בדוא"ל. הנתבעים הכחישו את טענות התובעת. נפסק - התובעת לא הציגה את רשימת לקוחותיה, לא נטען כיצד ככלל משיגים לקוחות בענף, לא פירטה כיצד השיגה את לקוחותיה ואילו מאמצים השקיעה כדי לגבש את רשימת לקוחותיה. לא הובאה כל ראיה התומכת בטענה כי רשימת הלקוחות הינה בבחינת סוד מסחרי. אפילו הוכח כי רשימת לקוחות התובעת הינה סוד מסחרי, לא הוכיחה התובעת כי הנתבע 2 נטל רשימה זו והעבירה לנתבעים. לא הוכח כי התובע הכין קובץ אקסל הכולל את פרטי הלקוחות או כי העביר אותו לנתבעים. כלל לא הוכח שהקובץ הכיל את שנטען כי הכיל. הקובץ לא הוצג במהלך הדיונים ובהעדר הקובץ ולאור הקשיים בראיות התובעת אין לקבל את הטענה כי הקובץ הכיל מידע כזה או אחר.

העובדה כי מומחה המחשבים קבע כי הקובץ נוצר ביום כזה או אחר אין בה להוכיח כי הנתבע 2 הוא שיצר את הקובץ, שכן אין חולק כי המחשב בו נמצא הקובץ לטענת התובעת לא היה מחשב עליו עבד הנתבע 2 באופן קבוע אלא נמצא בחדר עבודתה של המזכירה וכי היא פינתה עבורו את אותו מחשב מפעם לפעם. לא הוכח כי הקובץ נשלח בדוא"ל לגורם מחוץ למשרד או כי הועתק והועבר לגורם מחוץ למשרד בכל דרך אחרת. העובדה התיאורטית אותה ציין מומחה המחשבים בחוות דעתו, לפיה ניתן בנקל להעביר קובץ ממחשב המשרד לכל מחשב אחר באמצעות שליחה בדוא"ל או צריבה על דיסק ידועה, אולם אין בה כדי להוכיח כי כך פעל הנתבע 2. טענת התובעת לפיה הנתבע 2 העתיק נתונים מהתוכנה המשרדית אל קובץ אקסל ושלח קובץ זה אל הנתבעים לא הוכחה. מהראיות עולה כי עבודתו של הנתבע 2 על המחשב בחדר עבודתה של המזכירה היתה עניין שבשגרה. אף לא נטען או הוכח כי הנתבעים עשו שימוש כלשהו במידע בדבר לקוחות התובעת. ביחס לספקי התובעת ומחירים, כמו בעניין לקוחותיה, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי אלו בבחינת "סוד מסחרי". התובעת לא הוכיחה כי הגיע לידי הנתבעים מידע כלשהו בנוגע לספקי התובעת. גם בטענות התובעת ביחס לתקליטור שהכין שהכין הנתבע 2 אין ממש. התובעת לא הוכיחה כי החומר שהיה מצוי על התקליטור הינו בגדר סוד מסחרי. אף אם נצא מנקודת הנחה לפיה החומר שהועתק לאותו תקליטור מהווה סוד מסחרי, עדיין לא הוכח כי הנתבע 2 עשה שימוש פסול כלשהו באותו תקליטור או כי העביר את תוכנו לנתבעים. הנתבע 2 העיד כי הכין את התקליטור וכי השתמש בו לצרכי עבודתו בתובעת בלבד, כי הוא שייך לתובעת ולכן נשאר אצלה עם סיום עבודתו אצלה. עצם יצירת התקליטור אין בה כדי להוכיח כי כוונת הנתבע 2 היתה לעשות בו שימוש פסול ואין חולק כי התקליטור נשאר במשרדי התובעת לאחר שסיים הנתבע 2 את עבודתו. התביעה נדחתה על כל רכיביה.