(פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים פרוקצ'יה, ארבל ומלצר): בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, לפיו סולק על הסף ערעורה של המבקשת, בשל איחור בהגשתו. האם הומצא למבקשת פסה"ד של בית משפט השלום כדין ובאיזה מועד. בין היתר, טענה המבקשת כי פסה"ד הוצא מהאינטרנט ונשלח כשאינו חתום.

נפסק - "כלל ההמצאה" נועד לשמור על פעולה תקינה ויעילה של מערכת השיפוט, לצד שמירת זכויותיהם הדיוניות של הצדדים. תכלית זו, של שמירה על וודאות ויעילות הדיון, מתחדדת במיוחד נוכח זמינותן של החלטות ביהמ"ש בעידן המידע, בו הן זמינות באמצעות המדיה כמעט בו בעת מועד נתינתן. מאפיין זה של העידן המודרני גורר אחריו בהכרח את היחלשות חשיבותה של התכלית בדבר יידועם של בעלי הדין ועליית חשיבותה של תכלית ההקפדה על פרוצדורה ברורה, שתהווה סמן ברור למועד בו יש לפתוח במניין הימים לשם הגשת הערעור. יש להקפיד על פרוצדורה זו גם אם היא לעיתים נדמית כארכאית. אין פסול בעמידתו של בעל-דין על כך שפסה"ד לא הומצא לידיו, חרף ידיעתו על מתן פסה"ד, מאחר שאין בידיעה עצמה כדי לרפא את הפגמים בהמצאה. יחד עם זאת, שומה על בעל דין כי עמידתו על זכותו הדיונית תעשה בתום-לב.

ביהמ"ש רשאי לקבוע כי יש להתחיל ולמנות את הימים להגשת ערעור מהמועד בו ניסו להמציא את פסה"ד לידי בעל הדין המערער, אם הוכח כי ידע על פסה"ד בצורה מלאה וברורה ובנוסף הוכח כי פעל בחוסר תום-לב לאור ידיעה זו. חוסר תום לב ימצא מקום שבעל דין המבקש לערער נאחז או משתמש בפגם בהמצאה על-מנת להשיג יתרון דיוני החורג מתכלית התקנה. יש לקבל את טענת המבקשת כי פסה"ד נשלח שלא בהתאם להוראת התקנות, שכן לא היה חתום והוצא מהאינטרנט. משלוח העתק של פסה"ד שהוצא מהאינטרנט ואינו חתום, אינו בגדר פגם זניח. הערעור התקבל.